יש מאין חלק ב שצח

רק נוסחת השטר ותי' עדוב"י דל"א רק כשהמנהג פשוט לכתוב ואח"כ לתת ע"ש אבל למקום שאלתנו דאתכא דמרן סמכי הנה בסי' קצ"ה ס"ד כתב אם הוא מקום שנותנים מעות ואח"כ כותבים והודה וכתב בשטר שקבל הלוקח נאמן ועיין בסמ"ע סק"ח ובביאורים סק"ג דתרתי בעינן שהמנהג לתת תחלה שהודה המקבל שקיבל אך לפי"ז קשה מ"ש בסי' רל"ו יש מי שאומר דאין כותבין שטר למוכר אעפ"י שאין לוקח עמו רק כשמעידן ע"ע שכבר קבל המעות מיד הלוקח וכו' ומשמע דכשמעידן כותבין בכל מקום והלוקח נאמן אלא דיש ליישב זה עפ"י חילוק מהרימ"ט בדעת ר"ה דהיכא דנפק"מ בתביעה לביטול המקח אז המוכר נאמן אבל כשהתביעה אינה נוגעת רק לפרעון כי המקח הוא קיים מצד אחר בלי שטר והשטר אינו רק לראיה הלוקח נאמן וא"כ הנה בסי' רנ"ח פסק בש"ע דאין כותבין שטר שלא בפני הלוקח רק כשהמוכר הקנה לו מיד בק"ס או שהעיד ע"ע שכבר הקנה לו באחד מדרכי ההקנאה ונמצא שהשטר שכותבין למוכר לגוף ההקנאה רק לראיה ובזה יודה ר"ה ז"ל דבכל מקום שיכתב הלוקח נאמן שהרי הודה שקבל והלוקח הוא מארי ארעא שו"מ למשה"א סי' קצ"א כ"כ ושו"ש. ומעתה קם לדינא נד"ד לדעת מרן כשעיקר המקנה נסמכת על השטר לא יהיה הלוקח נאמן לפרעון עד שיהיה המנהג פשוט שנותנים ואח"כ ותהיה הודאת המוכר שקבל הלא"ה אין כאן הודאה על הכסף והו"ל שטר בלי כסף והשטר בטל. והגם שיש לדרוש זכות ליאודה ממ"ש בשטרי דידן לך חזו"ק וכו' ובשט"ד מבלי שתצטרך לשום זו"ק שבעולם ובזה כאומ"ל או בעינא בשטרא איקני והגם כי מהריב"ל ש נסתפק אי תנאי זה מהני דוקא בכסף ולא בשטר או גם בשטר עיין למהרימ"ט ח"ב סי' ס"ה ולח"ר קנ"ב וקנ"ג ומהרש"ך ח"א סי' ע"ג ומהרש"ה סי' מ"ז מ"מ מרן בב"י סי' קצ"א דעתו מפורשת דמהני גם בשטר שכ"כ משם ה"ה וסיים ופשוט הוא אבל עכ"ז הנה מפו' בסי' קצ"א דשטר מכר אינו קונה עד שיגיע לוד הקונה אעפ"י שהגיע הכא ליד השליש עיין בב"י משם הרשב"א דבעו שיאמרו שניהם לשליש זכה בשביל שנינו ועוד עיין במשפטים ישרים למהרש"ג ז"ל שחילק להרשב"א בין נעשה הענין שהושלש עליו לעדיין לא נעשה ואע"ג שהכנה"ג בסי' כ"ה הגה"ט או"ב כתב משם בני שמואל דכשעדיין לא נעשה להגמ"ר יכול לחזור המשליש ולהרא"ש לא הוא ז"ל תמה עליו מהרשב"א דבלא נעשה ודאי יכול לחזור וגם מט"ש בהגב"י או"ג הביא מכמה פוס' כהגמ"ר ואסיק דאון לומר בזה קי"ל כהרא"ש ואין לטעות בזה ממ"ש מהרש"ג שם דל"א הרשב"א בשטר מכירה שבלא הגעתו לשליש זכה הקונה ולא הונח לשליש רק על תנאים הכתובים בו ויאמר לדמות נד"ז דילמד סתום מהמפורש בשאלה זאת עצמה במהרש"ה סי' מ"ז דשם היה ק"ס שקונה בלא שטר אבל הכא אין רק הקנאת שטר ובו בעינן שיגיע ליד הקונה ולא די ליד השליש רק בתנאים הנז' שישלישו שניהם וכשעדיין לא נעשה יכולים לחזור והכא ליתנהו ופקעא קנין השטר ככל האמור

גם טענתו שבנה וסתר ובזה קנה בחזקה הגם אם נרחיק מזה פד"ר אי בעייא עמה כסף או שטר כמובא בב"י וכנה"ג ומט"ש ונאמר הרי הש"ע סו' קצ"ב פסק דקונה בלי כסף ובלי שטר ומור"ם הוסיף אפי' באתרא דכתבי שטרא וגם לא נקפיד על מה שהחזיק שלא בפני המוכרים כיון שכתבו לה בשטר לך חזק וקנה דמהני כהחזיק בפניהם כמש"ש ואפי' אם לא צוו לסופר לכתוב כיון שמנהג לכתוב כן מהני ובפרט שכתבו בסוף השטר וקנינא וכו' עיין סי' ס"א ס"ה וסי' ע"א מ"מ לא עלתה לו חזקה זו דלא נתכון לקנות בה וסמך על קניינים האחרים ועיין מ"ש מרן בסי' קפ"ט בבד"ה ללמוד מדברי הטור דכל קנין שלא נתכון לזכות בו אינו קנין וכן בש"ע סי' ער"ה גבו עודר בנכסי הגר ובסי' ק"ק גבי מדד על החמור דבעי כונה לקנות ואע"ג דיש דע"א מקנה נראה דלא קנה ואילו בסי' קמ"ב במכניס כותל אחר לתוך שלו אע"ג דלא ידע שלו או של חבירו פסק דקנה אע"ג שלא נתכון לזכות והיינו משום דעת אחרת מקנה, כבר העיר ע"ז המשה"א בסי' ק"ק ותי' דל"א דע"ח מקנה זולת אם בשעה שהיה עושה סדר