יש מאין חלק ב שצז

והכא דלא הונח רק נאם יחזור בה יקחו אותו אין זה רק אסמכתא כמפו' באומנים דע"ז ולא יקנה אפי' מהגרוע וכן מדוקדק בלשון הטור והסמ"ע דדוקא באומר ואקנה בהם הוא שקונה מהגרוע וגם כשחזרו לבסוף לכתוב שטרות אין לסמוך על אותו כסף לאמר דחזר להיות כסף דתחלת פרעון כיון שמתחלה לא בא לידם זולת בתורת מלוה כל עוד שלא הוברר המכר ואי בעינא לחשבו כסף מקנה הרי בשכי' ומשכונה שדינם כמכר פסק בסי' קצ"ה שאין נקנים במלוה ועיין בס' ר"ד במכר מטלטלין ובסי' קצ"ט סתם דלא קנה במלוה רק במלוה שבאה מחמת מכר ועיין בסמ"ע הטעם דהתם עשו חז"ל כאילו המכר הראשון הוא בעין והחליפו עם זה ובנד"ז אין מכר שבאה מחמתו והגם שה"ה פ"ז מה' מכירה ה"ד כתב דאם קנה במלוה וכתב שטר קנה דהו"ל כמתנה מלבד די"ל דל"א רק כשיש כל דמי המקנה בידו דאז י"ל דס"ד משא"כ במקצת דמקצת דהכא עוד דאתרא דידן כתבי שטרא ומאי מהנו כספא לחוד וסו"ס אין כאן רק כח השטר ולקמן בע"ה יתבאר ענין השטר הכא והנה היה נראה פשוט שאין כח בשטר זה לעשות קנין שהרי לא פרע דמי המקנה וכמש"ל וקי"ל בסי' קצ"א דהקונה בשטר אעפ"י שהגיע לידו בעדים לא קנה עד שיתן דמים וכתב הסמ"ע פ' כל הדמים כמ"ש מורם סי' ק"ץ סט"ז מטעם דאין השטר קונה לחצאין וכ"כ בב"י משם הר"ן בלי חולק ע"ש אלא שבנד"ד יש מקום עיון לפי שבמקומנו כותבין בשטרי מכר שמודה המוכר שהגיע לידו כל דמי המקנה עספ"א ויש מקום לומר שבהודאתו זאת יחשב לו כאילו פרע לו כל הכסף עם השטר ואז יש קנין גמור והנה בב"י סי' קצ"ב הביא תשו' הרשב"א ז"ל שאלת כמ"ש בשם רב האי דהיכא דזבין איניש קרקע בדמים ידועים בין בשטר בין בעדים ולית ליה ראיה דיהיב דמי בחזקת שלא נתן עד שיביא ראיה שנתן וכתב להודיעך דעתי אם כתוב בשטר המכירה וקבלית מינך כו"ך אם צריך הנותן ראיה שנתן מסתברא שכל מקום שכותבים ואח"כ נותנים עליו להביא ראיה אבל מקום שנותנים ואח"כ כותבים א"ץ להב"ר שהרי העיד על עצמו שקבל מעות ומ"מ אין עיקר דינם עולה יפה וכו' וע"ש שדעת הרשב"א תמיד הלוקח נאמן בשטרו ודעת ר"ה שאעפ"י שהודה שקבל אין זה כי אם נוסחת השטר והמוכר נאמן ועיין למהרימ"ט ח"א סי' קנ"ב מבואר מדבריו דלאו דוקא לענין תביעת הכסף פליגי אלא גם לענין ביטול המקח דשם כתב דגם ר"ה לא האמין למוכר זולת כשאין הקנין אלא בשטר דדינו בלתי כסף אינו קונה והויא הכחשת הכסף היא טענת ביטול המקח ולזה הטענה נוגעת לביטול מקח וארעא בחזמ"ק קיימא ונאמן אבל כשהמקח קיים בלא השטר כגון שקנה בחזקה וכיוצא או שהתנה לקנות בשטר בלי כסף דאז המקח קיים ואין התביעה רק לענין פרעון יודה ר"ה דהלוקח נאמן ובזה ישב על ר"ה מקו' הרשב"א עליו ע"ש וזוהי שטת מהר"ש הלוי ז"ל שם (לא זכיתי להבין מה שתי' קו' הרשב"א מהך דפ' מי שמת במי שטען על שטר מכר שהוא אמנה דאמרי' הלך אחר השטר ותו' הוא ז"ל דר"ה ואמר דהתם מיירי שכתוב בשטר וקבלית מניה והלא הרשב"א נשאל ע"ז בדעת ר"ה והשיב לדעתו שבמקום שכותבין ואח"כ נותנים המוכר נאמן) גם מהראנ"ח ז"ל ח"א סו' ס"א בדרך זה דביטול המקח תלוי בתביעת הכספ' (לא הבנתי א"כ אמאי פסק כהרשב"א דבעה"ש נאמן דלא כר"ה כיון די"ל ארעא בחזמק"ק ואולי דבנדונו לא היה המנהג פשוט לכתוב ואח"כ ליתן וס"ל כמהרימ"ט דר"ה ל"א נמי רק במקום שנוהגים לכתוב ואח"כ ליתן) עכ"פ בנד"ז כיון דמטענה זו נפק"מ לביטול המקח הגם שכתוב בשטר שקבל הרי כאילו לא כתוב לדעת ר"ה והשטר בטל

אבל עוד בזה לא נתברר הענין כל צרכו כי פה אין בזה מנהג פשוט כי פעמים כותבין תחלה ופעמים נותנים תחלה ומ"ש הרשב"א לדעת ר"ה נראה דלא רק כשיש מנהג קבוע שממנו ועליו תסמוך הטענה והנראה ממהרימ"ט ז"ל שם דככגו"ז אין המוכר נאמן אחר שהודה שקבל ואינו נגד המנהג וכ"כ מהרש"ך ח"א סי' ע"ג ופ"מ ח"א סי' ס"ד ועדוב"י סי' ס"ג דקנ"ה דהודאתו משוי ליה כקבלו ממש והרגישו ממ"ש הרשב"א דאין זה