יש מאין חלק ב שצו

לשונו וא"כ אין כאן לאחר זמן אלא מעתה

והנשאר לעיין בזה הוא מ"ש העדים שאמר וכן שתי החנויות שלי ומצאנו מחלוקת בזה כי העדוב"י סי' ע' למ"ש בנדרים פ' השתפין קונם לביתך שאיני נכנס מת או מכרו מותר וכו' אלמא כשמת ויצא מרשותו שוב לא חל הנדר ה"ן כשמת יצא הממון לרשות יורשים והוא לא אמר רק מה שהוא שלו ומינה א"כ גם בנד"ז ואין כאן זכות והגם דהרב"ד ח"מ סי' ק"ל הקיפו בחבילות קושיות דלא דמי לנדרים והש"ס והפוס' מלאים מלשון זה ולית דחש לבטל הצוואה מזה עכ"ז הרדב"מ בסי' ע"ג תי' כמה מקושיותיו וגם הביא תשו' הרשב"א שבתולדות אדם סי' קכ"ח שנראה כהרב"ד וכתב דשאני התם דכתוב כל מה שיש לי דכולל עכשיו ולאח"מ אבל מה שיש לי הוא דוקא מה שיש לי עתה ע"ש ומ"ש הרשב"א דבש"מ אזלינן בתר אומד"ד כבר תמה ע"ז עדוב"י ומזה חלק על הרב"ד ז"ל מ"מ מלבד שמרן ז"ל בב"י הביא תשו' הרשב"א ולא העתיק כל מה שיש לי שדקדק ממנה הדב"מ והעתיק דבש"מ אזלינן בתר אומד"ד ולא הביא שום חולק ולא שום פקפוק בזה ש"מ דלמר ס"ל הכי בכל אופן דבש"מ הכי דיינינן וכן באבק"ר סי' ע"ו וע"ז הביא לשון מנכסי או הקרקעות שיש לי ולא פקפק בהם מצד לשון זה עוד בה דבנד"ז שהעדים מבורר מדבריהם שידעו היטב מדברי המצווה שכונתו על לאחר מיתה וגם ממה שאמר בחצר השייכה לי דמבואר שאין דבריו רק לברר איזה חצר הוא מזכה יגיד עליו רעו החנויות שכתב שני שגם בהם כונתו כן ילמד עליון מתחתון גם העדוב"י יודה דאטו בנדרים עצמם אם יברר קונם לביתך כ"ז שהוא בעולם נימא דיהיה מותר וכיון דמרן הוכחנו דאין זה מעכב לדידיה וגם מהלשון והעדים מוכח דכונתו לזכות גם לאח"מ לא נשאר פקפוק

ובכן מכל האמור קם דינא דצוואה זו שרירא וקימת בכל פרטיה ובפרט שכתבו שאמ"ל כתבוה בשוקא וכו' לצאת י"ח המצריכים זה גם במתנת שכ"מ וגם אמר שהוא מצוה מחמ"ת דאז אינו מזיק שהיא במקצת ובעיא קנין והיא זכות יתר על תנאי ב"ד ונוהגים בה כל הדינים שכתב הריב"ש סי' ת"פ כמש"ל וישארו פירות הקרקעות למזונותיה כל ימי חייה ואם יסכימו רבותי בזה אהיה סניף עמהם. סי' ט'

רש"ל אחים הסכימו ומכרו חצר ירושתם מאביהם ליאורה וכתבו שטר מכר בק"ס ובחזוק"ס ככל הנהוג והניחוהו ביד שליש עד שתכתב החוגי"ט בשררה וגם שיפרע להם דמי המקנה כי לא פרע ממנה רק יו"ד לי"פ ביד השליש לבטחון שאם יבטל המכר יקחו להם היו"ד לי"פ הנז' ולדעתו שיתקיים המכר תיקן איזה תיקונים בחצר הנז' ובמשך הזמן פייסו ליאודה לבטל המקנה וקבל בחזרה את היו"ד לי"פ והוצאות התיקונים והם קבלו השטר שכתבו וכ"א הלך לדרכו אח"ז חזרו ומכרו הקרקע לזבולון ואז יצא יאודה לטעון שאחר שהיה מקחו קיים בידו בק"ס ובשטר ובכסף ובחזקה ורק נתפייס בפה ולא חזר ומכר להם באופן קנין המועיל עדיין זכות קנינו בידו וכמ"ש מור"ם בח"מ סוס"י קפ"ט והם משיבים שעיקר קניינו אין בו ממש וגם אם היה בו ממש כיון שביטל ולקח הכסף אשר פרע בתחלה די בזה לבטל המכר ודורשים הדין עם מי

ואשימה עיני בטענתם הראשונה להפיל חומת הד' קניינים שאמרו אין בהם ממש האמת אתם אם לאו ואתחיל מענין הכסף הם היו"ד לי"פ שפרע להאמצעי ואומר דהגם דלכאורה אין בו גרעון מצד שכתב בח"מ סי' ק"ץ תן מנה לפ' וקנה לך קרקע שלי כיון שנתן קנה והכא לא אמרו וקנה לך אין זה מבטל דדוקא כשאמ"ל ליתן לזכות האחר אבל כשצוהו ליתן לאחר לזכות של עצמו אין זה אלא שלוחו וגם אם לא אמר ההיא שעתא וקנה לך אינו מעכב ע"ש ס"ב וכמו כן אין לפקפק מצד שלא השלים כל כסף המקנה דהא לא על ונפק אזוזי רק ריעותא היא שלא היה הכסף לשם פרעון רק לשם ערבון ומפורש שם בהגה דלערבון שניהם יכולים לחזור ורק שיקנה מהגרוע שבשדה נגד מעותיו