יש מאין חלק ב שצג

סי' ח'

ענין צוואה שבאו לדון עליה אם קיימת או בטלה וז"ן זכרון עדות שהיתה לפנינו איך שהרב פ' היינו יושבים לפניו כשהיה שוכב ומוטל על ערש דוי ומלולו בפיו ודעתו מיושבת עליו וכו' כשאר בנ"א ההולכים בשוק וביקש ממנו לשמוע צוואתו וה"ז ביום י"ב טבת התרע"ט וכן ציוה בפנינו בצוואת שכ"מ כד קציר ורמי בערסיה וכך אמר וציוה מחמת מיתה שאחר מיתתו החצר הזאת שהיא שייכה לי וכן שתי החנויות הידועים לי יהיו נשארים משועבדים בעבור פרנסת אשתו פ' כל משך שני חייה ואין רשות לשום יורש היורש אותי לערער עניה כו"ע ואחר גמר ימי חיי אשתי הנז' תחזור הירושה הנז' לחלק כדין בין היורשים אבל כל ימי משך חיי אשתי הנז' אין רשות לשום יורש לערער כלל על הקרקעות האלה וכו' וכל מי שירא לערער יהיו דברי המערער בטלים ומבוטלים וכך אמ"ל הרב הנז' שטר צוואה כתבוה בשוקא וכו' וכו' וחלי"ש מאותו חולי זהו שצוה ביום הנז' וח"ש כ"א טבת תרע"ט והשו"ב וקים וחתמו ע"ז ארבעה

ואני טרם אחלה לדבר על קיום הצוואה וביטולה מצד ענין גופה אמרתי אפייס דעת היורש בטענותיו דמה שטען דאם היה שפוי מדוע לא תיקן גם שאר דברים שהיה ראוי לצוות עליהם. מה זו טענה וכי גם בההיא שתיקן אחת מענייניו ולא תיקן השאר אנחנו אחראין להקשות מדוע לא תוקן השאר וכ"ש בש"מ דהשעה דחוקה לו ומכח זה אמרו רז"ל דדבריו ככתובים וכמסורים ואין לסתור מה שתיקן מפני מה שלא תיקן, וגם מ"ש מדוע לא הסתפק בב' עדים והחתום ארבעה מאי נ"מ והלא בכל העניינים יכול להחתים אפי' מאה רק שלא יהיה מייחדם לעדות וימצא בהם קרוב או פסול ועיין בסי' רנ"ג שאם ציוה לפני שלשה רצו כותבין רצו עושים דין והכא לית בהו לא קרוב ולא פסול וכ"ש דהכא מאן לימא לן שייחד כולם לעדות וחתי' ואולי מעצמם חתמו והוא די לו בשנים ומ"ש אולי לא דייקי העדים חלילה לומר כן וא"כ בואו ונבטל כל עדות שבעולם ומ"ש איך העביר נחלה מבניו עיין בסי' רפ"ב ובאבק"ר סו' מ' כתב ע"ז לו חכמו ישכילו זאת ישימו יד על פה דהא תנן בפי"ן המחלק נכסיו וכו' ואיתא בש"ס עובדא בההוא גברא שכתב כל נכסיו ליוב"ע והניח את בניו וזכה בהם יוב"ע ע"ש וכ"ש שאפי' בחייה הניח להם חוץ מקרקעות הנז' וגם שאחרי מותה תחזור להם כל הירושה וגם מ"ש שבעת צוואתו בניו היו בגולה וחשב שאינם חיים ג"ז הבל דבסי' רמ"ו מפורש דאין זה רק בשמע שמתו ממש ואדרבה קי"ל שכל שלא שמע הרי הוא בחזקת שהוא חי וכ"ש דאפי' בשמע לא קי"ל הכא רק בשלא הניח להם כלום ע"ש והכא הנה כתבנו שהניח להם ומ"ש דאיך ס"ד לזכות לאשתו בסתם אפי' אם תנשא לאחר ממה שאכתוב לקמן בעז"ה יתברר תשו' לזה כי הנה יש לדון כוונת המצוה בזה לשני צדדים האחת אולי הגם דידע בנפשיה שהיא נזונית בתנאו ב"ד מפחדו שמא אחרי מותו ויפלו הנכסים ביד היורשים המה יצמצמו לה מזונות או ידחו אותה מדחי אל דחי לזה קבע לה השעבוד ההוא להצילה מזה. הצד השני אולי מאהבתו אותה רצה לחדש לה זכות יתירה על תנאי ב"ד ואם נדון כהצד הראשון הנה דינו מפורש באה"ע סי' צ"ג מי שייחד קרקע לאשתו בשעת מיתה שתהיה ניזונת ממנו אם אמר יהיה קרקע פ' למזונותיה הרי ריבה לה מזונות ואם היה שכרו פחות ממזונות הראוים לה נוטלת השאר משאר נכסים ואם היה שכרו יותר מהראוי לה נוטלת הכל אבל אם אמ"ל יהא קרקע פ' במזונותיה ושתקה אין לה אלא פירות אותו קרקע בלבד ע"כ וא"כ הכא שכתב משועבדים בעבור פרנסת אשתו ויש להסתפק אם דומה ללממונות או לבמזונות מ"מ כעת אינה מבקשת זולת שכר אותה קרקע ובין הכי ובין הכי יש לה ליטלו כולו למזונותיה וכן תמצא בסי' רנ"ג סי"ג באומר מאתים זוז לפ' והחמיץ דההפסד ליורשים דהא מאתים זוז קאמר אבל אם זיכה היין או דמיו סתם הריוח וההפסד למקבל מתנה

אבל היותר נראה מדכתב לה לפרנסתה כל ימי משך חייה ולא כתב סתם נראה