יש מאין חלק ב שצב

רמי למתבע גו זמניה ואם שתק הרי מחל בזמן משא"ך בנד"ד וכל דכוותיה דהמכר מעיקרו הוא אלים וחזק ולית ביה שום אס' נמצא שההטבה היתה לטובת המוכר ולא ללוקח דמאי אכפת ליה ואיהו ניח"ל שיעמוד מקחו בידו ואמטו"ל ודאי דיודה הרב דעל המוכר רמי למהדר לפדות בזמנו ואי שתק הרי הוא שפל ונפסד, וזה ברור בדברי הרב שם דגם בנדונו חזר ועמד לאמר שממקום שבא מהך דהלוהו על שדה משם תברתו דהתם אוקי בש"ס אם אמר מעכשיו אין בזה אס' ונדונו היה המכר במעכשיו (כלו' וכיון דאין שם אס' התנאי היה לטובת המוכר ועליו הוה רמי למהדרא ותי' דאפי' באומר מעכשיו יש מח' בפוס' אי סגי לבטל האס' מבלי שיחזיק בקרקע או דוקא אם היה מחזיק, ונד"ד לא היה מחזיק בקרקע ובזה מצי המוחזק דאיהו מארה קמא דארעא לומר קי"ל דהוי אס' ור"ל דיחזור התנאי לטובת המלוה וכיון שלא תבע הפסיד ועיין מה שהק' עליו הרב מט"ש בסי' ע"ג וגם הרב פנים במשפט שם הק' עליו מהך דערכין דל"א שבראשונה היה נטמן יום י"ב חדש התקין הלל הזקן שיהיה חולש מעותיו בלשכה ע"כ דלדברי מהרב"א מה היה צורך לתקנת הלל בלא"ה נמי כיון שלא תבע הלוקח ביום היב"ח לא יהיה המכר חלוט לו, וכן הביא מתשו' הרשב"א ח"ב סי' רכ"ט דלמד מאותה משנה למכר בהטבה דגם שלא תבעו יתקיים המכר ותבטל ההטבה ע"ש ולפמש"ל ודאי דגם מהרב"א ז"ל יודה במכר בתי ערי חומה וגם בנדון הרשב"א שאין בעיקר המכר שום אס' בודאי שעל הפודה רמי לתבוע הפדיון בזמנו ואם לא איהו דאפסיד, וממילא בנד"ד דעיקר המכר חף מדין אס' הפודה הוא דהו"ל לתבוע וכ"ש שבא בשאלה שהקונה שלח לזרזו על הפרעון קודם הזמן ואם יכחיש בזה ית' לקמן מי הוא המוחזק והגם שטען כי באו"ז מריח המלחמה ננעלה דלת בפני לווין והו"ל אנוס, הנה באנו בזה למחלוקת הפוס' כי הט"ז ביו"ד סוס"י רל"ו כתב דכל דעיקר התנאי תלוי בקביעות הזמן כגון הקו' סחורה מחבירו להזמינה לו ליום היריד דידוע שאם יעבור הזמן עבר זמן מכירתה כה"ג אפי' אם היה אנוס ולזה לא הזמינה אין הקונה חייב לקבלה ממנו אבל אם אין עיקר התנאי תלוי בקביעות הזמן ונאנס יכול לקיים תנאו אח"כ ובנד"ז לכאורה שאין עיקר התנאי תלוי בזמן דמאי נ"מ אם יפרע ביום ההוא או אח"כ אבל הש"ך שם בנקה"כ ובח"מ סי' כ"א סק"ג הרבה לתמוה בס' זו ומסיק כדעת הב"ח ז"ל דלא שנא ובין תלוי התנאי בזמן ובין אינו תלוי כל שהמתנה לא היה חייב בדבר מעיקרא ונתחייב מרצונו על תנאי ההוא וקבע לו זמן הגם שלא קיים תנאו מחמת אונס אין זה חייב לעשות מה שקבל דאנוס רחמנא פטריה אמרינן אבל אנוס רחמנא חייביה לזה ל"א עש"ב ועיין בפ"ת לח"מ סי' ר"ז סק"ב שהביא הפוס' דקיימי בשטת הש"ך ועיין בברכ"י לח"מ סי' כ"א ופנים במשפט ושאר פוס' ונמצא דלא ימלט הדבר מפד"ר ומ"מ מלבד דיש לומר דה"ן עיקר הדבר תלוי בקביעות הזמן דאיך אפשר שלא יקפיד אדם שלא להעביר הזמן שיקבע לפרעון המעות והלא כל אדם בכל שעה צריך לדמי וגם הט"ז ז"ל יודה בזה. לו יהי דגם זה יהיה בסוג המחלוקת הרי תכלית המטרה בזה הוא אם האונס מבטל הזמן ובעת שיביא נקרא קיים תנאו או לא וגם בזה הקונה שהוא מוחזק במקחו יוכ"ל קי"ל והרי להדיא כתוב בסי' רמ"ה דהנותן מתנה לחבירו והתנה עליה ע"מ שיעשה דבר פ' על המקבל להביא ראיה שקיים תנאו וכו', וה"ן יש לדון בפד"ר דכל ס' שיפול אם נתקיים התנאי הזה או לא נתקיים על המקבל להביא ראיה, אמנם בטענת דמ"ש בהטבה מלת בכל אופן שיהיה דלטפויי אתא אפי' אם יהיה אונם לא ראיתי להאריך בה כי ידוע תשו' הרשב"א ז"ל שהביא הב"י בח"מ סוס"י ס"א שאין לנו לדון בזה בדמיונות אלא במקום שאמרו אמרו ע"ש והגם שהפוס' ז"ל מאלה נפרדו בנדונותיהם ועיין בכנה"ג שם מ"מ אם יטעון עוד דזה הוי אונסא דל"ש היה צריך להרחיב הענין דאפי' קבל בהדייא כל אונס אולי אונסא דל"ש לא קביל ואין מן הצורך להאריך כי לענד"ן שבמ"ש די והותר להעמיד המקח ביד הקונה אותו ככל האמור וצוי"מ