יש מאין חלק ב שצ

אתננו לו מעכשיו בין בשטר בין בקנין קנה מעכשיו י"ל דמדכתבה בשם יש מי שאומר ש"מ דלהרמב"ם שסתם כמותו בראשונה ס"ל דגם כשאומר מעכשיו כיון שאמר בלשון אתננו להבא אין זה אלא כמבטיח לתת לו לאחר זמן ובשטר אחר ועדיין לא עשה וסתם ואח"ך מחלוקת קי"ל דהלכה כסתם וכן מדוקדק ממה שכתב בסי' ר"ו כלשון הרמב"ם האומר לחבירו כשאמכור שדה זו הרי היא מכורה לך מעכשיו במנה ולא כתב כלשון הטור אמכרנה לך מעכשיו במנה, ש"מ דס"ל להלכה דלא מהני רק אם יאמר מכורה לך מעכשיו דמעכשיו גמר והקנה ולא בלשון אמכרנה לך מעכשיו דמשמע שמעכשיו אני מחליט הבטחתי למכרה לך אח"ך ואמת כי המבי"ט ז"ל בח"ב סי' כ"ו האריך להוכיח דגם לשון אמכרנה לך מעכשיו מסלק קנין דברים ועיין לו בסי' קצ"ה וסי' רי"ח, אבל דעת הש"ע נראה ברור כמ"ש, שוב מצאתי לכנה"ג בסי' ר"ו הגה"ט או"א שהביא מח' בזה ולבסוף כתב שמצא תשו' מר"ן ב"י בכת"י שכתב דאע"ג דלשון הש"ס מוכח כדברי הטור לענין הלכה נקטינן כהרמב"ם ע"כ ומעתה ילמד סתום מהמפורש דכן דעתו ז"ל גם בש"ע ובנד"ז שלא כתב שבעת שיביא המעות הרי הוא מכורה לו מעכשיו אין זה כ"א קנין דברים ואפי' אי לא היה גילוי בדעת מרן הקונה שמקחו בידו הוא המוחזק וכמו שנבאר לקמן בע"ה ובפרט דלשון חזרה בקרקע אין במעשהו ממש כחזרת מטלטלים ועיין בסי' ר"ג דהמתחייב על דבר שאין בו ממש אינו אלא קנין דברים ב) ומצד זה נמי יש לערער בחיוב ההטבה הזאת מכח אס' דפתח בלשון אם יביא וכו' וקי"ל דכל דאי הוי אסמכתא ולא קני כמ"ש בסי' ר"ז ואע"ג דשם בסי"ג כתב דכל האומר קנה מעכשיו אין כאן אסמכתא מ"מ ראה מה שסיים כיצד אם באתי מכאן ועד יום פ' קנה בית זה מעכשיו וקנו מידו על כך ה"ז קנה וכו' ע"כ הרי ביאר דדוקא באומר קנה בית זה מעכשיו ולא מעכשיו אמכרנה לך, וטעם הדבר כמש"ש בתחלה שאם לא סמכה דעתיה לא היה גומר להקנותו מעכשיו ש"מ דל"מ רק כשגמר להקנותו מעכשיו והגם שמצאנו בתשו' מרן לאה"ע בדיני כתוב' סי' י"א דקנין לחוד הוי כמעכשיו, וגם זמנו של שטר מוכיח עליו דהוי מעכשיו, וא"כ נימא דל מעכשיו הכתוב פה והזמן והקנין במקום מעכשיו ונימא דמעתה גמר והקנה, מ"מ בש"ע נראה דהסכים לס' החולקים דהא הכא כתב שאמר קנה בית זה מעכשיו וקנו. מידו וכיון דאיכא קנין למה צריך מעכשיו וגם שאמר אם באתי מכאן ועד יום פ' ומשאמר מכאן מוכח שיש זמן בשטר ועכ"ז בעי מעכשיו ש"מ דהסכים לס' החולקים דכולם לא מהנו אם לא יהיה כתוב קנה בית זה מעכשיו ואפי' אם יהיו סותרים התשובות לפסקים כבר למדו מהריק"ו ש"ו דהפסקים עיקר, והגם דיש לבטל טענות הללו שכתוב מו"מ הרי חיובא רמייא עלי וכו' וכיון שנתחייב בלשון חיוב לכאורה היה נראה לדמותו למ"ש בסי' ס' דאע"ג דקי"ל אין אדם מקנה דבר שלב"ל אם אמר הוו ע"ע שאני מתחייב לפ' בכו"ך חייב והוא שקנו מידו וה"ן הרי לשון חיוב כתוב כאן וגם קנו מידו מ"מ אחר ישוב קל לאו מתייא לגבי אס' כי בשלמא לגבי דשלב"ל דהטעם דלא קני משום דהדבר איננו שיחול עליו הקנין כשנתחייב בלשון חיוב מהני דהוי חיוב על גופו וגופו הוא בעולם אבל אס' דל"מ גם בדבר שישנו הטעם משום דלא גמר והקנה מאי שנא אם החיוב על נכסיו או על גופו ודמות ראיה ממ"ש בסי' ר"ז שהתקינו ח"ס לביטול האס' שזה יתחייב בסתם וזה יכתוב אם יהיה כך הרי החוב מחול, ומה ראו לאטרוחי תרי גברי בתרי שטרי והיה די שיתחייב המתחייב בלשון חיוב ויתנה אם יהיה כך א"ו לא מהני וכמ"ש, ולגבי קנין דברים כבר הביא מח' בזה הכנה"ג בהגה"ט סי' ר"ג אול"ג אי מהני בזה לשון חיוב או לא עיי"ש ונמצא דהוי פד"ר אי בלשון חיוב שייך ק"ד או לא וע"ש באול"ט דכשיש פד"ר בזה המוחזק אומר קי"ל והכא הקונה שמקחו ברור הוא המוחזק

ואפילו אם נאמר דליכא הכא לא קנין דברים ולא אס' ואין זה רק תנאי בזמן המכר מ"מ יש עוד מה לעיין בהטבה