יש מאין חלק ב שפט

היא קיימת לפו"ד או לאו וגם אם תמצא קיום והעמדה הרי לא פרע בזמנו ועלי דידיה רמיא להביא כסף מבלי תביעתי, ובפרט שטרם הגיע הזמן שלחתי להודיעו כי קרוב הוא ועליו לזמן הכסף לזמן המוגבל, ומה שטען כי מחמת קול מלחמה נאנס. מה לי לאנסו, לא נתחייבתי אני מאנסו לחזור למכור לו, ובפרט שמפורש להדיא אם יעבור הזמן ולא ישלם בכל אופן שיהיה המקנה הנז' בתקפו ומלת בכל אופן שיהיה לטפויי אתא אפילו אם יהיה אופן של אונם אלו הם תוכן טענותיהם ואשיב עליהם בקצרה בעזרת החולד"ע

ואומר כי לפענ"ד נראה הדין פשוט עם הקונה, ובתחלה צריך להקדים כי קניינו אשר קנה מהמוכר הוא קנין חזק ואלים ואינו מכר על תנאי שכתב בח"מ סי' ר"ז ס"ו מכר קרקע והתנה המוכר שיחזירנו לו כשיהיו לו מעות שאין זה מכר ואסור ללוקח לאכול פירות וכו' דמלבד מ"ש סתם בס"ז מכר לו סתם ואמ"ל הלוקח מדעתו כשיהיו לך מעות תביאם לי ואני אחזיר לך הקרקע הרי התנאי קיים והלוקח אוכל פירות וכו' וזה דעת הרמב"ם ז"ל והטור תמה עליו דכיון דחשיב ליה תנאי איך התיר לו לאכול פירות אלא ודאי שאין זה תנאי כלו' והמכר קיים ואינו מתחייב להחזיר לו הקרקע, והב"י כתב לתרץ דבשלמא אם היה התנאי קודם גמר המכר אנה"ן שיתבטל המקח ולא יאכל פירות אבל הכא מיירי שאחר שנגמר המקח הוא שהתנה ואילו לא רצה להתנות היה המקח קיים עכ"פ אלא מדעתו הוא שחייב את עצמו הו"ל כאילו היה שלו מעולם והתנה עם זה למכרו לו כשיביא מעות דתנאו קיים ומותר לאכול פירות ע"כ וא"כ בנד"ז שמכר סתם והלוקח הוא שהטיב חסדו ל"מ לדעת הטור שאין התנאי הזה אלא פטומי מילי ואינו תנאי והמקח קיים בידו לחלוטין אלא גם להרמב"ם שסובר שמחוייב לקיום תנאו מ"מ עיקר המכר הוא מכר חזק בחזקת הלוקח אלא שחיוב חדש הוא שנתחייב למכור לו מחדש כשיביא המעות ודמי למ"ש בסי' ר"ו באומר לחבירו כשאמכור שדה זו הרי היא מכורה לך מעכשיו במנה וקנו מידו על כך שקנה וכמ"ש הב"י דהו"ל כאילו היה שלו מעולם והתנה עמו למכרו לו, וכ"ז גם אם היו התנאי והמכר בבת אחת זולת שאחר גמר המכר עשה הלוקח התנאי ונד"ד עדיפא מינה שכתבו אחר כל זה בא פי, וה"ל שאחר שנגמר המכר בקניינו וכל חזוקיו ועבר עוד זמן מועט וכמו שנוהגים בכל שטרי מכר ושכירות פעי"ק שאחר עבור זמן מועט מגמר המכר אז קונים מהמוכר על ההטבה וכמ"ש הפוס' עיין בברכ"י ז"ל, ולפי"ז גם אם היה התנאי מהמו' אין הבדל בדין ואחר שעבר זמן מגמר המכר אין זה אלא חיוב חדש אמנם המכר הוא חזק ביד הקונה אותו לדורותיו וכמ"ש להדיא ביו"ד סי' קע"ד ס"ב מכר לו שדה במנה ובאותו יום עשה לו שטר שאם יחזיר לו מעותיו יחזיר לו שטר המכר אם נעשה תנאי זה קודם המכר או בשעת המכר יש לו דין הלואה וכו' אבל אם נעשה לאחר המקח אפי' שעה אחת ה"ז מכר גמור ואפי' עשה לו שטר ע"ז בקנין ובכל מיני חזוקים חסד הוא שרוצה להתחסד עמו ולהחזיר לו מקחו ע"כ ונמצא מכל האמור דלא יש שום פקפוק לקעקע עיקר המכר ואפי' מצד הסוברים דהשתא שנכתבים הקרקעות בעש"ג הו"ל באתרא דנהגי למכתב שטרא וכל עוד שלא נכתב לא סמכא דעתיה מלבד שבמ"א הארכתי דמכמה צדדים אין זה נוהג בעי"ק ומשם באר"ה מ"מ הכא הרי גם החוגי"ה נכתב בשם הקונה ומכל הצדדים מקחו קיים בידו רק שנתחייב מחדש להחזיר כנז'

ומעתה צריך לעיין בטענת הקונה אם חיוב ההטבה הוא עולה לפו"ד או לא, ונראה דטענתו צודקת בזה מכמה צדדים א) נראה שאפי' שקנו מידו על ההטבה מ"מ אין זה רק קנין דברים כיון שלא זיכה לו החזרה מעכשיו רק שבעת שיביא המעות חיובא רמיא עליו להחזיר וכו' ור"ל שיחזיר באותו זמן ועיין בסי' רמ"ה דהכותב בשטר שדה זו אתננו לפ' אעפ"י שהעידו עליו עדים לא זכה המקבל וסיים מור"ם ואפי' קנו מידו דהוי קנין דברים ע"כ והגם דבנד"ז כתוב מעתה ומעכשיו הרי חיובא רמייא עלי להחזיר וכו' ושם בס"ד כתב יש מי שאומר שאם אמר