יש מאין חלק ב שפח

ויש שכתבו דאפי' ש"ח לא הוי והו"ל כמו הא ביתא קמך וכן נראה עיקר ע"כ והרי הוא ז"ל לא חילק בין חצר לבית ובסתם פסק דאפי' ש"ח לא הוי וה"ט ודאי משום דלא הוזכר ענין שמירה וה"ן יכול שמעון לומר קי"ל כוותייהו ועול ונטור קאמינא ובפרט למש"ש נה"מ בביאורים סק"ח טעם הנז' דבחצר העשויה להלוך בנ"א עול ונטור קאמ"ל משא"כ בבית שמיוחד לו ולב"ב וא"כ באוצר דנד"ז העשוי לשותפים ולפועלי הדגים לא עדיף מחצר וגם הג"א יודה שאינו חייב בשמירתו ויותר מזה ע"ש בביאורים שהעלה דאפי' בהנח לפני דקי"ל ש"ח הוי מ"מ אם לא אמר לו לשמור אינו חייב זולת אם ניכר ומוכח הדבר דלשמירה בעי ליה והכא הרי לא אמר לו לשמור ולא מוכיח דלשמירה בעי ליה רק להנחה עד שיבואו הקונים כי לא מצא מקום אחר להניחם והגם דהכא המפתח תמיד אצל שמעון וי"ל דלא מצי לומר עול ונטור אמינא דבהי עייל מ"מ המעיין באו"ח בסי' חת"ם בענין חמץ שהעלו הפוס' שאם שכר לגוי החדר שיש שם החמץ אפי' נשאר המפתח ביד ישראל שרי רק שלא יהיה סגור בשעת המכר ובפת"ש סק"ח הביא הטעם מהר הכרמל סי' י"ג שכיון שקנה הגוי החדר ויוכל להכריח ליש' לפתחו בעת שיבקשהו הרי הוא ברשות הגוי ולא הוי כמפקיד ע"ש וא"כ הכא נמי שהאוצר הוא קנוי ללוי להניח סחורתו ויוכל להכריח לשמעון לפתוח לו בכל עת שירצה וכן היה עושה אין זה כמפקיד ואינו אפי' ש"ח והשתא למאי דאוקימנא דשמעון אין לו אפי' דין ש"ת דכיון דלוי קנה המקום ועליה רמיא נטירותא בזה פלט ממקצת הטענה דלוי לחייבו גם באונסין כיון ששלח יד ולוה מהם בלתי רשותו כמ"ש בסי' רצ"ב ושם בס"ז כתוב שכיון שנשתמש בהם חייב כגזלן עד שיחזירנו לבעליו אפי' לא הכחישו ביען דאין זה אלא כגנב מרשות בעלים ועיין בסי' שנ"ה ס"א דאם לא ידעו הבעלים שנגנב מהם מיד כשהחזירם למקומם יצא אעפ"י שלא מנאום הבעלים ע"כ וא"כ יצא שמעון מטענת שולח יד להתחייב באונסין ורק נשאר טענתו דאולי גנב ולא החזיר כלל ובזה כבר כתבנו דאינו טוען בריא אלא שמא אין לו ללוי רק להטיל חר"ם ולא יותר כידוע וצור יש' יצילנו משגיאות אמן. סי' ז' נדרשתי לחוות דעתי במעשה שהיה כי שלשה שותפים קנו אדמות מהגוים וכולם נכתבו בחוגי"ט בעש"ג ע"ש אחד מהם דוקא, ויען כי אחד מהשותפים הנז' נדחק למעות ולא היה לו לשלם דמי חלקו, הלך אצל ראובן ולקח ממנו כסף, ומכר לו בעדו חלקו בכל האדמות הנז' בשטר מכר גו"ש כתחז"ל ובק"ס בכל חו"ת כתחז"ל וגם צוה למי שכתובים על שמו בחוגי"ט שיעבור חלקו בכל האדמות הנז' לשם ראובן וכן עשה, רק שבסוף שטר המכר העשוי בדיננו נמצא כתוב בזה"ל אחכ"ז בא לפ"ע חו"מ הרב הקונה פ' הנז' ואמ"ל אתם הוו עע"ג וק"מ וכו' שהטבתי חסדי עם פ' הנז' שמהיום הנזמ"ט ועד משך ד' חדשים נו"מ מזמן הנזמ"ט אם ישלם לי פ' הנז' הסך הנז' אזי מו"מ הרי חיובא רמיא עלי ועב"ך להחזיר לפ' הנז' את כל המקנה שקניתי ממנו ולהחזירם בערכאות הממשלה בשמו או בשם אחרים שירצה פ' רק אם יעברו הד' חדשים מיום הנזמ"ט ולא שילם לי את הסך הנז' בכל אופן שיהיה אזי המקנה הנז' בתקפו עומד לחלוטין ואנ"ס דח"ל ק"מ פ' הנז' לאשר ולקיים חיוב ההטבה הנז' מרו"ס בקגו"ש וכו' ועד"א ח"ש וכו' ע"כ, והקרקעות הנז' היו תחת רשות הקונה הנז' להחכירם לאחרים לזרוע בהם וכיוצא ועברו כמה שנים והמוכר לא קיים תנאו להביא המעות הנז' לפדותם ועתה אומר לפדותם באמרו שכיון שלא תבעו בזמנו אכתי ההטבה במקומה עומדת ועוד שסמוך לזמן הפרעון בשלשה או ד' ימים נשמע קול מלחמת אלמנייא וצרפת, ובזה כל פנים קבצו פארור ונמנעו מלהלוות איש את רעהו או לפרוע החובות ובזה לא מצאה ידו די השב הכסף הנז' והו"ל אונס הניכר. והקונה משיב דעיקר ההטבת הנז' צריכה עיון אם