יש מאין חלק ב שפד

יאודה שהיה צדיק וחסיד למלוך עליהם פקח בן רמליהו וגם מ"ש בילקוט תהלים ע"פ ויקנאו למשה במחנה שנמנו למנות אבירם במקום אהרן ודתן במקום משה שנא' נתנה ראש ומה גרמו לעצמן תפתח ארץ ותבלע דתן וכו' ולקמיה העתיק מ"ש בבע"ח ח"מ ח"א סי' ו' על כת הממאנת ברב אחד שכהו עיניו מראות וז"ל ועל הכת הממאנת אריד בשיחי וקולי לבני אדם מה אדבר ואצעק חמס מעלבונה של תורה וכו' לחוב בדמו של זקן שקנה חכמה אשר זה כמה שם אהל בהם שואף וזורח ולהלבין פניו כי אורו עיניו לאמר לו לעת זקנה זיל דון לגרמך ואל תבא במשפט וכו' היש תרופה או אם יכופר העון הזה אף בלב עולות ואלפי אלים בגשתם אל המזבח וכו' הלא רב ששת ורב יוסף וכו' והנה בשמים עדי כי מדאגה מדבר כי נכמרו רחמי על הממאנים שלא יכוו ח"ו בגחלתו ע"כ וע"ז סיים הרז"ל ז"ל ואם זה כתב הרב על הבא ליכנס ע"י פתח שי"ס דסומא פסול לדון וגם אינו יכול להיות בכחו והונו כ"ש הבא ליכנס שלא בטענה כלל דא"צ לפנים עכ"ל הרב חק"ח ז"ל ועיין בס' כפי אהרן ח"ב ביו"ד סי' ו' תשו' מהרח"ש הלוי ז"ל דבדידיה הוה עובדא שרצו בני עירו לסלקו מרבנותו ואסף איש טהור הפוס' המדברים בענין זה ואסיק שאינם יכולים לסלקו משום מעב"ק וא"מ ואפי' שמינוהו לזמן קצוב והסכים עמו הרב המחבר ז"ל שם וכן עיין בס' תעלומות לב ח"א שנשאל ברב שמינוהו בתנאי לזמן וכתב דעכ"ז אינן יכולין להורידו בעבור הזמן משום מעלין בק' וא"מ והסכים עמו ראש"ל הר"מז ז"ל עש"ב ועיין להרב פני יצחק ח"ה בח"מ סי' א' שהאריך בזה כמנהגו הטוב ועמד אי בעו לסלוקיה מכח שהוציאו קול שהוא טועה בדין דלא מצו, וגם דרוב חכמה אינו מכריע במינוי הרב וכ"ש אם הם מסכימי' מחמת קנאה ושנאה, ושם בסוף התשו' היסב פניו כלפי הרב שבא בגבול חבירו והאריך ובכלל דבריו אביא מ"ש מהר"י מברונא ז"ל בסי' רס"ד דהחכם הבא בגבול חבירו הרי הוא בחרם והעוזרו בחרם כמוהו רח"ל עש"ב ועיין להרב פורת יוסף ח"מ סי' ב' שגם הוא ז"ל האריך לחזק ידי החכם שקבלוהו הקהל אעפ"י שעדיין לא התחיל במינויו עכ"ז אינם יכולים לחזור בהם ובסוף התשו' עמד לענין שכרו אי גבי במושלם אעפ"י שלא נהג הרבנות רק כשהלך נק' התחיל במלאכה וכמ"ש בח"מ סי' של"ג דהלכו החמרים ולא מצאו תבואה והבעה"ב לא ביקר מלאכתו מבערב דמשלם להם שכרם ואייתי מהפוס' דההליכה הוייא כמו קנין מבעה"ב ונשתעבד בה ועוד אשכח רווחא בנדונו כיון דקבלתו בפני רבים כל הנעשה בפני רבים א"ץ קנין והביא דברי מהריק"ש בסי' שנ"ג וז"ל רבים ששכרו מלמד אין יכולים לחזור אפי' שלא התחיל במלאכה דכל דבר שנעשה בפני שלשה ה"ז קיים כיון שאינו מוצא להשכיר את עצמו ומקור דבריו הם מהגמר' סוף מציעא וכו' ע"ש ואח"כ כתב וכ"ת אנה"ן דמשלמין לו כפועל בטל ולא שכרו מושלם וע"ז הביא מ"ש הב"י סוס"י של"ג מתשו' הרשב"א בשכרו דרשן וחזרו בהם שאין בזה אינו דומה הבא טעון לבא ריקם דאדרבה לבו שמח כשהוא דורש וכו' ועוד כי העוסקים בת"ת נוחים הם ואם לא יעסקו ייעפו כהנך אוכלוסי דמחוזא דאי לא עבדי חלשי וכ"כ בתשו' רמב"ן וכ"כ הטור בסס"י שנ"ד בשם ר' יואל גבי השוכר מלמד לבנו וחלה התלמוד וכו' ומזה דן לרב ששכרוהו ורוצים לחזור דמחוייבים לשלם כל שכרו דלא שייך בזה אינו דומה הבא טעון וכו' עש"ב

סופא דמלתא. היוצא מהמחובר מפום אריותא. דלהזיז שררה וכבוד מהמחזיק בה אפי' מעצמו לא איתי לאיניש על יבשתא. ואפי' לשתף עמו אחר בשררתו אסור בכל שהוא ומה חצפה דתא, גם שכר בטלה שזכה בו לא יצא בגרעון כסף וכדין יציבא מלתא, אלא הדברים שנויים במסכת סופרים וגזרת עירין גזרה דאורייתא, ומאן ספין מאן רקיע לעבור ע"ד תורה ודברי סופרים ולא ליחוש ללטותא, עיני כל יחזו כי הם קמחא טחינא ולא בא הכתוב' פה אלא להעיר אזן באתערותא דלתתא, וישראל קדושים הם ויהי כשמעם ותנו כבוד נתורה לקיים תקום והדרת, ויתברכו בברכה המשולשת מוטב' תלתא, הגיע צעיר