יש מאין חלק ב שפג

בין אם הזוכה ת"ח או ע"ה וכו' ע"ש ומכל האמור תבין ותידון לשררת דיינות ורבנות במכ"ש ועיין להכר"ש ז"ל ביו"ד סי' כ"ג שהביא דברי הריב"ש ודברי מהרש"ך הנז' לזווג דברי מהרא"י עם הריב"ש ז"ל ולבסוף כתב כלל העולה כי לא מן השם הוא לשום חכם כקטן כגדול להשיג גבול החכם שהוה מרביץ תורה בקהלו זה כמה שנים וכו' והרוצה לבא בגבולו ליטול איזה שררה קטנה או גדולה הרי הוא בכלל משיג גבול רעהו וגם יחידי ק"ק המנגדים להסירו או להביא צרתו בצדו הרי הם עתודים ליתן את הדין וכו' ע"ש ועיין למהר"ח צרולייא ז"ל בס' מים החיים במי מריבה מסי' א' עד סי' י"ב שהעלו להלכה הוא ורבני קושטא ורבני סאלוניק ז"ל שאין להסיר ולא לצרף שום רב עם הרב הקודם ולא להשיג גבולו בשום קפוח פרנסה והדברים ארוכים מאד א"א להעתיקם וכן תראה להה"ג בחקות החיים בח"מ סי' ג' שכתב דכל רב שנהג נשיאותו לפנים דגם שעתה הדרי בהו הרבים מהקהל להורידו אין כח בידם דלא נאמר אחרי רבים להטות בענין סילוק מהשררה דאין כח ביד הרבים לעבור על ד"ת כמבואר מתשו' מהרש"ך ח"א סי' ק"ו ומש"ץ ח"ב סי' ל"ד דאין ביד בני העיר להעבירו משררתו והגם שמדברי מהר"י אדרבי סי' רכ"ד נראה שחולק בזה וכמ"ש בכנה"ג ח"מ סי' רל"א הגה"ט אות ס"ד הנה החק"ל ח"מ ח"ב סי' כ"ד כתב שהוא יחיד נגד רבים והלכה כרבים ועו"כ דגם מהרי"א לא כ"כ רק באותו נדון שהממונים לא השגיחו במינויים כהוגן וכו' ועל כעין זה נאמר לא תהיה אחרי רבים לרעות והברכ"י בא"ח סי' ג"ן הביא מהרמב"ם דאין להעביר ממונה ממינויו אא"ך נמצא בו דבר ערוה ע"כ ועוד דן שם הרב חוקות החיים על ההוצאות והפרס שלו וכתב דהעיקר שחייבים כמו שדנו הרבנים הגדולים כמהר"א ענתיבי מאר"ץ וכמהר"מ ישראל מרודים וכבר האריך התייר הגדול חק"ל ביו"ד ח"ב סי' ב"ן והלכה העלה דכל שסלקוהו לדיין שלא כדין גובה שכרו מושלם לעד לעולם וכ"ן דעת הרה"ג מהרי"מ בס' שפת הים חי"ד סי' נ"ג ע"ש והסכום עמו שם הרה"ג כמהרי"א קריספין ז"ל ככל משפטיו ועיין לו עוד שם בסי' צ"א מה שהאריך בענין זכויות השררה נפלאות מתורתו והגם כי לכאורה נראה ממהרשד"ם ביו"ד סי' קב"ל דנראה שחולק בזה וס"ל דיכולים הקהל להביא חכם עם החכם הראשון מלבד כי כנה"ג בא"ח סי' ג"ן בהגב"י כתב שמהרי"א סי' קי"ו והמבי"ט ומהרש"ך לא ס"ל כן ונראין דבריהם ועיין למהרי"א סי' ס"ח ומ"ץ ח"א סי' מ"ח ומהר"י הלוי סי' ן' ע"כ עוד בה עיין להרה"ג ברוח חיים ח"מ על סי' ז"ך שהאריך בענין זה ושם הביא תשו' מהרשד"ם ז"ל וחילק דל"א מהרשד"ם לענין רבנות רק שאינם רוצים לשמוע הדרשה מפי הזקן ועוד דשם הטעם מפני שמחמת זקנתו לא היה יכול עוד לדרוש. ועוד דשם היה המחלוקת רק בין החכמים אבל כל הקהל היו מסכימים עם החדש משא"ך כשיש חלוק דעות בקהל והאריך שם ולקמיה כתב ודע דאפי' להניח אדם אחר בשררה שזכה הוא לבדו איכא איסור מעלין בק' וא"מ דזה נמי הוי הורדה כמ"ש המבי"ט ח"ג וזרע אברהם חח"מ סי' כ"א וגו"ר חיו"ד סי' ח' דכשם שאין בידינו להעביר מהשררה לגמרי כן אין בידינו לשתף אחר עמו דזה נמי הורדה וכן הכריע החק"ל ח"מ ח"ב סי' כ"ד דכל מין ירידה נאסר מדין מעב"ק וא"מ עוד שם עמד אהך דפוס' דאין לת"ח הבא בגבול חבירו משום השגת גבול דל"א כן רק במקומם ובזמניהם דלא הוו קפדי בזה וכו' משא"כ לזמננו דודאי קפדי בהכי יש בזה משום משיג גבול ועני המהפך בחררה וליכא מאן דפליג והאריך לברר זה מדברי הפוסקים ועוד ידו נטויה שם והוכיח דאפי' טעו בהוראה ח"ו ב"ד הקודמים אינו מן הדין לסלקם כמ"ש בתשו' כ"י לאחד קדוש וכ"כ התשב"ץ ח"א סי' ט' ומה שנראה מהב"י בח"מ סי' ס' יש ליישב שלצד ההפלגה שהיה כועס על שכנגדו כ"ך ולקמיה הוסיף להפליא דבהורדה מהמינוי יש בה עון ע"ז וג"ע וש"ד ומוכח אכל חד וחד מינייהו והביא מאמרז"ל ע"פ יען כי מאס הזה את מי השילוח שמאסו בחזקיהו מלך