יש מאין חלק ב שפב

ומנלן דאין מורידין דכתי' ויקם משה את המשכן וכו' ע"ש פירש"י ומנלן דמעלין דכתיב את מחתות החטאים האלה בנפשותם ועשו אותם רקועי פחים ציפוי למזבח וכו' בתחלה תשמישי מזבח ועכשיו גופו של מזבח אשר שברת ושמתם בארון תני רב יוסף מלמד שהלוחות ושברי לוחות מונחים בארון מכאן לת"ח ששכח תלמודו מחמת אנסו שאין נוהגים בו מנהג בזיון ע"כ ונראה דרב יוסף יליף דאין מורידים מהך דרשה, והנה ראיתי מקשים על רש"י ז"ל דבריש פ' בני העור תנן התם מכרו ספרים יקחו תורה מכרו תורה לא יקחו ספרים ופירש"י דמעלין בק' וא"מ ומביא תוספתא דמעלין יליף מויקם משה את המשכן שבצלאל עשאו ומשה שהיה גדול ממנו הקימו וא"מ מדכתיב את מחתות וכו' ויקדשו כיון שהוקדשו הוקדשו ט"כ דאמאי שבק ש"ס ערוך ומביא מ"ש בתוספתא דהוא הפך מהש"ס ולעד"ן משום דתנן וכן במותריהם דר"ל שעילו מקצת מהדמי' ונשאר מהם והוה ס"ד דכיון שהיה העילוי במקצתן לא אכפת אם הורדנו המותר קמ"ל דלא, וזה לא הוה ידעינן מילפותא דמנחות דנימא שאנ"ה שהיו המחתות ציפוי למזבח בדיוק ולא נותר מהם מאומה אבל אם היה מותר נימא דאנה"ן שאין מעלין וכן נמי למאי דיליף מינה ללחה"פ שהיו כמדת שלחן שבפנים וכמדת שלחנות שבחוץ ולא נותר מהם ומנ"ל דגם במותר מעלין וא"מ להכי יליף לזה מהתוס' דדריש כיון שהוקדשו הוקדשו כלו' ולא היה רשות לשנות גם מקצת מהם אפי' המותר לקדושה קלה, ומעלין גם המקצת מויקם דהתם המשכן היה חלקים חלקים ולפחות הי"ל לבצלאל שטרח בכולו להקים חלק ממנו ולא היה כן ש"מ דכוליה קדושה בעי לעלויי, ולפי"ז עלה בידינו לכל הדברות דמעב"ק וא"מ היא דאורייתא ואם זכה אחד במשרה המתחלקת לחלקים אין לומר שיעלו אותו בחלק אחד ויורידו אותו באחר אלא דבכוליה מעלין וא"מ ואפ' דלזה אצטריכו למימר ואין מורידין דפשיטא מאחר דקי"ל דמעלין מהיכא תיתי דמורידין אלא הא אתו לאשמעי' דהגם דעילו במקצת אין מורידין במקצת האחר, והך דמעב"ק ואין מורידין לאו דוקא בשררה גדולה. אלא אפי' בשררה קטנה קי"ל הכי וכמ"ש הכנה"ג בבע"ח חיו"ד סי' רי"ח על שני דיינים בעיר אחת אחד להורות איסור והיתר והשני לד"מ והראשון החזיק לחתום ראשון במכתבים וכו' לסוף הביאו אחר לדון ד"מ ורצה שהוא יהיה חותם ראשון והרב ז"ל כתב דזה פשוט ממ"ש הריב"ש סי' רע"א דאפי' החזיק מעצמו זכה. והרגיש ממ"ש מהרא"י ז"ל בפסקים סי' קכ"ו וקכ"ז וקכ"ח דאין השגת גבול בת"ח הבא למקום ת"ח אחר וחילק דלא אמר מהרא"י ודעמיה רק בשררה שיכולין שניהם להשתמש כאחד כגון גטין וחליצות אבל כשאין שניהם יכולים להשתמש בחתימה וכיוצא יודו להריב"ש ז"ל והביא שכ"כ מהרש"ך ח"ג סי' מ"ו ומהר"ש הלוי יו"ד סי' א' (אפשר שזה דעת מור"ם בהגה ביו"ד סי' רמ"ה שהביא ס' מהרא"י וס' הריב"ש יחד מבלי רמז מחלוקת ושו"ר שכ"כ הכר"ש ביו"ד סי' כ"א ע"ש) ולבסוף כתב שאעפ"י שאפשר שמהרא"י והריב"ש חולקים ראובן המחזיק בשררה הוא המוחזק והוכיח תוכחת חיים לשני שבא לשפוט צדק בעיר איך ירצה במשפט מעוקל עליו אני קורא שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים והני בעלי אגרופין העומדי' לימינו וכו' חוששני להם מחטאת ויזהרו שלא יכוו בגחלתו של ראובן וכו' ע"ש, וגדולה מזאת מצאתי ראיתי להגאון חק"ל ז"ל בשיירי א"ח שנדפסו בתחלת יו"ד חק"ל ח"א שנשאל בקהל שמנהגם כל עולה לס"ת מברך להרב והפרנסים ולזקנים והיה נוהג הש"ץ לברך לזקן אחד בראשונה אחר הפרנסי' וגזבר בהכנ"ס רצה להקדים זקן אחר קודם לאותו זקן שהחזיק בזה ואחר שקו"ס שעמד הרב בזקן מופלג וכו' ועוד פלפל בהך דמערבין בבית ישן וכו' אסיק דאין ביד הפרנס לשנות מהך ירושלמי שהביא הריב"ש שם והגם שפקפק בזה דאפשר דהתם לא איירי אלא בששניהם חכמים ולא בעמי הארץ והביא ממשפטי שמואל סי' נ"ג ומגן גבורים חי"ד סי' י"א דלמדו מאותו ירושלמי גם אם הזוכה, בכבוד אינו ת"ח וסיום וכ"ן דכבוד מעין שררה דקי"ל ביה מד"ת מעלין בק' ואין מורידין והתם אין חילוק