יש מאין חלק ב שפא

ולא יפנו תחלת מעשיהם לדרכו התורה אשר צדיקים ילכו בם

ועל מחשבתם להשפיל גאון הב"ד הקודמים אם להסירם לגמרו או שיוסיפו בתי דינים אחרים ויהיו משמרות מתחלפות או להפחות משכרם אשר זכו בו מקדם זה כמה שנים בכל אחת מהנה לא יצדקו והמחשבה בזה פוסלת, כו אפילו אם היה להם מציאות למנות אחרים גדולים מהם אין בידם וכמ"ש הריב"ש בסי' רע"א וז"ל שנית שאף אם לא היה ר' יוחנן בא בטענת אביו והיה ראוי הר' ישעיה להיות קודם להתמנות מ"מ כיון שכבר היה נוהג בשררה היא שקבלה מעצמו והחזיק בה זכה בה מדגרסי' בירושלמי דהוריות דבי הושעייא ודבי בר פזי הוו עלין ושאלין בשלמא דנשיא וכו' שמעינן מיהא שמי שהחזיק אפי' מעצמו באיזה שררה או דין קדימה אין נוטלין אותה ממנו לתתה לאחר גדול ממנו וכו' כי אעפ"י שהחכמ' ראוי להם לברוח מהשררה אבל כשנתמנו בה היו מקפידין שלא להסתלק ממנה כמ"ש בפ' בתרא דמנחות אמ"ר יאושוע בן פרחיה בתחלה כל האומר לו עלה אני כופתו ומניחו לפני ארי עכשיו האומר לו רד אני מטיל עליו קומקום של חמין: שלישית שכבר נתמנה מהריו"ח בהסכמות קהלות צרפת וקבלוהו עליהם ומעתה אין מורידין אותו דמעלין בקדש ואין מורידין כדאמרינן פ' תפלת השחר במינוי ר"א ב"ע ונמלך באשתו ואמ"ל קא מעברין לך אמ"ל גמירי מעב"ק ואין מורידין וכו' ואעפ"י שהחזירו ר"ג דמאן דלביש מדא וכו' מ"מ כיון שנתמנה ראב"ע בהסכמתם לא הורידוהו לגמרי דמעב"ק ולא מורידין וכו' עש"ב והנה הטעם הראשון של הריב"ש פסקו מרן באבק"ר סי' ר"א ומור"ם ביו"ד בהגה לסי' רמ"ה ע"ש וטעם השני מהרד"ך בבית כ"ב חדר י"ג כתבו על מהר"ד ז"ל דנדונו וז"ל וכ"ש שכבר קבלוהו עליהם לרב לימים ושנים והיה מרביץ תורה ביניהם וגמירי מעב"ק ואין מורידין שלא עשה דבר שלא כהוגן עד שנאמר שבשביל זה הורידוהו כר"ג בפרק תפלת השחר גם לא בא שם גדול ממנו שנאמר משום זה הורידוהו דדוקא בשוין הוא דאמרינן באתרא דאית תמן גבר תמן לא תהוי גבר (בזה הוא פליג על הריב"ש דס"ל אפי' בגדול ממנו אין להעבירו כנז') ובפ"ק דב"ב דאמרו דאימנו רבנן דמתא מחסייא לאותובי רב אחא מדפתי ברישא ולבסוף לא מינוהו שאני התם דאכתי לא הושיבוהו רק חשבו להושיבו ומ"ש הוא שם כל המרעין לו לא במהרה מטיבין לו וכתבו התו' שסבור היה שיחזירוהו ואיך יחזירוהו והרי כבר מינו מר בר רב אשי ולא מורידין היה סבור שיחזירוהו עם מר בר ר"א ולא שיסירו מר בר"א לגמרי ע"כ ומעב"ק ולא מורידין נאמר בכמה דוכתי בש"ס על כמה אנפי עיין ביומא דכ"ב גבי רב דאיקלע לאתריה דר' שילא וקם אמורא לר"ש וכשהרגיש ר"ש שהוא רב אמ"ל נינח מר אמ"ל מעלין בק' וא"מ ופירש"י גנאי הוא לדרשה שארד אני ויקום פחות ממני לגומרה ע"ש ושם די"ב גבי אירע פיסול בכ"ג ומינו אחר תחתיו קאמר ר' יוסי ראשון חוזר לעבודתו שני לא לכ"ג ולא לכהן הדיוט לא לכ"ג משום איבה ולא לכהן הדיוט דמעב"ק ואין מורידין, ותמצא שכן עשו בחזרת ר"ג שזיכו לו שנו שבתות ולראב"ע שבת אחת דלעשות לזה שבת ולזה שבת לא משום דאתי לאתקנוי וכמ"ש התם ולהעביר לראב"ע לגמרי לא משום דמעב"ק וא"מ וכ"כ התו' שם ד"ה הלכה כר' יוסי ע"ש דנפק"מ בזה"ז לפרנס המתמנה על הצבור ע"ש, ומכ"ז למדנו דלא מיבעייא לטעם הראשון דהריב"ש דבלא קבלת צבור נמי אלא שהחזיק מעצמו זכה ואפי' בא גדול ממנו לא מצו לסלקו דהכא ודאי זכה וכן דעת מרן באבק"ר וכמ"ש (ודלא כמהרד"ך) אלא אפי' לטעם הב' דאם קבלוהו יש משום מעב"ק ה"ן שכתוב שהדיין הראשון גם את השני נתמנו בעצת הרב הראשי והועד וזה כמה שנים פשטה קבלתם בכל העור וכולם באים לדון אותם וכו' ואין נודד כנף ודאי דלא מצו להזיזם משררתם דמעב"ק וא"מ והנה במנחות דצ"ט מפורש דהוי דאורייתא דקאמר התם שני שלחנות היו באולם מבפנים לפתח הבית אחד של כסף ואחד של זהב על של כסף נותן לחם הפנים בכניסתו ועל של זהב ביציאתו שמעב"ק וא"מ ואחד של זהב בפנים שעליו לחה"פ תמיד