יש מאין חלק ב שעז

מע' כמהרש"א ז"ל חתם שני אחריו במכתבים ההם רק שהתשובה התאחרה ואז התחילה המחלוקת להתעורר. ומעתה אחר כל אלין דהוו מי יכחיש תוקף מנויו דעדות על הסכמת רוב העיר האיכא דלדעת מרן יכולים לכוף למיעוט והגם דבש"ע א"ח סי' ג"ן גבי ש"ץ כתב דאפי' יחיד מוחה עיין במפי אהרן סי' א' שהאריך בזה ושאני ש"ץ דהוא שליח ואין שליח נעשה בע"כ של המשלח והגם דהמ"א שם הביא מהפוס' דה"ה במרביץ תורה הנה בסוף כתב ול"ן דדוקא בזמניהם שהיה ש"ץ מתפלל להוציאם י"ח וכו' ולכאורה קשה להבין כיון דהעתיק בהתחלה דה"ה למרביץ תורה דלא שייך ביה שליחות איך חילק לבסוף בין ש"ץ דזמניהם לזמנינו והלא מ"מ היחיד יכול למחות אלא פשוט דגם מרביץ תורה כיון שמורה הלכות ודורש לצבור וקי"ל אין אדם לומד אלא במקום שלבו חפץ ס"ל להמ"א ז"ל שיש לו דין ש"ץ דזמניהם. וממילא במנוי הרב לדידן שחוץ ממנו יש דיינים ודרשנים ואינו רב רק להנהגת העיר במוצא ומובא יסבור המ"א לדעת הש"ע דהרוב כופין למיעוט, ועיין בזה במפ"א שם משא"ך במינוי כמהרש"א ז"ל דלא היה מרוב ולא נתפרסם ועוד אפי' אם חזרו הרוב ורצו למנותו כיון שקדם מנוי כמהרב"א שוב אינם יכולים משום מעלין בקדש ואין מורידין וכמ"ש הריב"ש בסי' רע"א והדברים ארוכים בפוס' עיין עליהם ולפי"ז כיון שמנהג העיר באותם הימים דכל דבר שלא הסכים עליו הרב הראשי אין בו ממש נמצא דכל הפשרי שליחיות שזיכה אותם הרב כמהרש"א ז"ל וחתם ראשון אין בהם ממש ובפרט שלדברי מהרח"א נ"י וטענתו אפי' אם יש ממש במנויו הוא טוען שאפשר שחתנו הניח החותם שלא מדעת בעלים ובכגו"ד אמרינן ליה קיים שטרך וחות לדינא והעדות שהביא כמהרש"ס נ"י מהרה"ג כמהרי"ם ז"ל שהכל היה בידיעת ורשות כמהרש"א ז"ל כבר השיבו דמלבד דהרב העד הוא נוגע בדבר שיש לו ולבנו ולחתנו פשרים כאלה עוד בה שהוא עד א' והקיום צריך שנים וז"פ. וטענת כמהר"ש הי"ו שפשרו קודם הגם שכתוב זמן פשר מהרח"א במוקדם הגם דלפי האמור הוא ממ"ן אין לו זכות ומה לו, מ"מ נימא שרי ליה מאריה שזה נוגע לשוכני עפר לומר שחתמו שקר בלי עדות ברורה ועיין למורם בח"מ סי' ג"ם ס"ח אם נאמנים הם עצמם להעיד שחתמו שקר שיש בזה מחלוקת, ועוד אני אומר שכיון שיש מהזוכים בפשרי כמהרב"א שכבר נהגו שליחותם ואין פוצה פה לבטל פשריהם הנה בד"מ על די"ז דכשהקדימו הזמן בכונה פסול כתב בפשיטות דכשחייב מודה משלם ע"ש וה"ן אם לפי טענתו היה הזמן אחר פשרו אדרבא יהיה קיים כי בזמן ההוא היה כל רסן השררה ביד כמהרב"א ז"ל ואם הוא מוקדם מ"מ הרי בני העיר הסכימו והו"ל חייב מודה ואפי' לצד שטוען שאותו זמן עדיין לא היה קיים מנויו כדין מה שאין האמת כן עכ"ז כיון שאחר כך נתקיים ונתחזק אותו מנוי בידו בהסכמת הכל י"ל דמעשיו קיימים למפרע כיון שכתב מורם בסי' קע"ו דכל בני העיר הם כשותפים וכבר קי"ל התם ששותף שעשה מעשה נגד מנהג השותפין ואח"כ הסכים שותפו במעשהו דמעשהו קיים וה"ן דכוותה זה מה שעלתה מצודתי בנחיצה רבה כי מע' הרבנים חבירי הי"ו שמו עיניהם עלי לעיין בזה ופקודתם שמרה רוחי לערוך לפניהם את הנר' לקוצ"ד והמה בחכמתם אשר יבחרו יקריבו ויה"ר שלא נכשל בדבר הלכה, החו' פעה"ק טבת"ו בח' כסלו ש' התרפ"ג הצעיר אליהו ילוז ס"ט

נדרשנו אנחנו החו"מ לחוות דעתינו בדין טו"ת שבין שתי הצדדים הרבנים כמהר"ח אלחדיף הי"ו וכמהר"ש סתהון הי"ו והגם כי לא היה לנו נחת ליכנס בזה. אך יען שהתובע כמהרש"ם נ"י דינא קא תבע לזה הוכרחנו ליכנס בזה אחרי שנבררנו משתי הצדדים ושמנו עינינו להוציא משפט זה לאשורו על חד מנן רב האי גאון מני"ר מע' הרב המאה"ג מבצר עוז ומגדול סבא דמשפטי"ם ראב"ד מקודש תנא דבי אליאו ילוז שליט"א והוא בחכמתו שרטט וכתב האי פסקא דדינא