יש מאין חלק ב שעו

דלסתור המנהג הקדום אין כח ביד הרוב היינו כשהמנהג היה כדין ובאו לשנות שלא כדין וכו' ואסיק דכל שהמנהג היה שלא כדין ובאו לתקן כדין גם הרב מודר דלא בעינן דעת טו"ה, ובדקע"ג ע"ד עמד דאי בעינן רובו מתוך כולו אזי הרוב יכולים לכוף או לא והאריך להוכיח עד דקע"ח ע"א כתב ואיך שיהיה למאי דאתאן עלה בענין מח' הראשונים אם הרוב כופין למיעוט וכו' כבר נתבאר דעת הרשב"א ז"ל ושאר גדולי הפוס' דכשהרוב כופין למיעוט לא בעינן רמ"כ ושוב פקפק מדברי מהריק"ו ש"ו קפ"א ומהר"י מינץ ז"ל דכתבו דבעי רמ"כ וכתב דאילו ראו דברי הראשונים ז"ל הוו הדרי בהו וסיים וכ"ן דאי אמרת דגם בדין זה דרוב כופין למיעוט בעינן שיהיה רמ"כ א"כ פרנס לי בעיר גדולה וכו' איזה בית אשר תבנו להתוועד כולם שם ובר מן דין נראה דכל שעושים הדבר בפרהסיא ומודיעים לכל דעתם חשוב כנתועדו יחד וכו' ע"ש, הראת לדעת כי מדברו הרב ז"ל נ"מ לנד"ד דיש כח לרוב ב"הע לשנות מנהג זה שהשני יהא ראשון לרוב הפוס' דס"ל דרוב כופין למיעוט ה"נ יכולים לשנות המנהג אפי' אם הוא מיוסד עפ"י הדין וכ"ש שנראה בנד"ז לצי"ח גם האומרים דדוקא כשהמנהג שלא כדין דה"ן נראה דלתפוש מנהג זה אינו כדין דלפעמים יהיה אינו ראוי לאותה אצטלא ויש גדולים ממנו בחכמה ויראה או שיעקרו בזה ירושת השררה שנוגעת לבני הראשון כדין ועוד, אבל כשיהיה בברירת הקהל לראוי זהו הדין הגמור וא"כ כשבאו רוב הקהל לשנות זה הוו משנים משלא כדין לדין ובזה כ"ע מודו, וכבר דן הרב דבמקום שהדי"ן לשנות רוב הקהל לא בעינן רוב מתוך כל, והגם דנראה כל מ"ש הרב ז"ל הוא לדעת הסוברים דרוב כופין למיעוט ובזה יש חולקים ועיין לחק"ל ח"א סי' כ"ד כמה סברות בזה מ"מ אנן לית לן למנקט אלא דעת מרן ז"ל, והנה מצאנו להרב מר ואהלות בח"מ סי' ו' שנשאל בזה אם יכולים רוב ב"הע לשנות מנהג הקדום אף שהוא כדין ושקו"ט בזה ושוב הביא תשו' אחת למהר"מ ב"ח ז"ל בת"י דדעת מרן ז"ל דרוב כופין למיעוט גם במידי דאיכא רי"ל ופסי"ל והרב ז"ל תמה דאנה"ן דס"ל למרן הכי אבל מאן לימא לן דס"ל ג"כ דהכח בידם לשנות המנהג הפך ס' מהר"א ששון ז"ל בסי' ס"ט ותי' דס"ל להרמב"ח ז"ל כמ"ש מהר"מ גלאנטי ז"ל דל"א מהרא"ש ז"ל רק במנהג פשוט בכל גלילות ישר' וכו' אבל במנהג שנהגו בעיר אחת ורוב העיר באים לשנותו יכולים לשנותו ועוד חילק דמהר"מ ב"ח ס"ל לחלק בין המנהג המיוסד עפ"י הדין למיוסד שלא כדין וסיים ושמא תאמר דאכתי מידי ספק לא נפיק הנה יש לנו עדים הרב דברי אמת סי"א והחק"ל שם דס"ל בדעת הרשב"א שהביא הב"י בסי' קס"ג שיש כח בבני העיר לשנות מנהגם וכיון דמרן הביאה בלי שום חולק ש"מ דהכי ס"ל ואנן כוותיה דינינן, עו"כ שם משם החק"ל ז"ל דכיון דקי"ל כל הבא מצד התקנה או המנהג ידו עהת"ח וכ"ן נמי דעת מרן והשתא יש מחלוקת אם יכולת ביד הרוב לשנות המנהג או לא הבא מצד המנהג ידו עהת"ח (ועיין מ"ש בזה הרב מפ"א ז"ל בסי' א' ומ"ש בעניותי שם סי' ט"ו להוכיח דדעת מרן ז"ל דרוב כו"ל) ומעתה רווחא שמעתתא דגם בטענת המנהג הזה איו ממש כיון דרוב העיר הסכימו לשנותו ולברור להם רב כרצונם והרי צדדנו בכל הטענות שיש להחזיק מהם הרבנות להרה"ג מהרש"א ז"ל ולא מצאנו, ומנויו של הרה"ג כמהרב"א ז"ל הוא הקיים, וא"ת נהי דמצד הטענות הנז' לא נמצא לו זכות מ"מ הרי גם הוא החזיקו במנויו מהקה"ק כמו שהחזיקו אחרים מהקה"ק ביד כמהרב"א ז"ל ומאי חזית. לזה תשו' מוצאת כי מהרח"א נר"ו המציא עדות לפנינו חתומה מחו"ר העיר קרוב לל"ו שתכף אחרי פטירת הרה"ג כמהריד"א ז"ל רוב הקהל מינו להרב מ"א ז"ל וגם יש עדים שזוכרים שנאספו רוב הת"ח בישיבת מוה"ר מהרש"ך ז"ל והלכו משם לביתו ולא זזו משם עד שקבל עליו משרת הרבנות וחתם ראשון בפניהם על המכתבים שהיו מוכנים אז וברכו לו ברכת בס"ט ונשמע הדבר בכל העיר והיו חותמים לקושטא להשיג לו משרת ח"ב וגם העד העד המזכיר שהיה בימים ההם כי