יש מאין חלק ב שעה

מעשה שמורה סלוק זכותו ברצון ומה שכתב מהרש"ם הי"ו לחזק מנויו מכח דד"מ שבא לו פ'רמאן מהוואלי ומהרח"א הקיף חבילות תשובות בזה, גם בזה נראה שיש ממש בתשובותיו כי הנה עיקר דין זה הביאו מור"ם בח"מ סוס"י ג' וז"ל רשות שנותן שהמלך בזה"ז וקבלוהו הקהל עפ"י כתב המלך יכול לדון (טור) וי"א דאם גמיר וסביר מהני ליה רשות המלך (ריב"ש) או השר הממונה בעירו דזהו בכלל דד"מ להושיב דיינים ושופטים מי שירצה וכו' ע"כ ולכאורה דדעת הרב לפסוק כס' קמייתא שהביא בסתם שנראה שלא תועיל רשות המלך אפי' לגמיר וסביר זולת בקבלוהו הקהל וממילא בנד"ז שאומר מהרח"א ששלחו רוב הקהל לקושטא להשיג רשיון להרב ר' אבהו' ז"ל ואלו הם מעט שבסתר השיגו מהוואלי בנתים הו"ל לא קבלוהו הקהל, אלא דבמקום אחר ציינתי לתשו' מורם סי' קכ"ג שנראה בסתם דכל שהוא ראוי לכך מהני רשות המלך אבל מה נעשה לתשובתו שאמר שהדרך לכתוב להרב הראשי של קושטא דהמינוי הזה תלוי בידו ועל פיו ממנה המלך ממלא מקומו באיזה עיר ואזי מודיעים זאת להוואלי שר המדינה להתחשב עם זה, וכיון שכן הוא א"כ מנוי הוואלי בלי מנוי קושטא אינו חשוב לכלום. והגם דמורם כתב רשות המלך או השר ועקרו מתשו' הרשב"א, נראה דל"א אלא בשר שהוא חפשי בשלטון זה ולא כגו"ד שאין בידו להימין ולהשמאיל רק אחר השגת הרב הראשי מקושטא מאמר המלך יר"ה וכיון שזהו מנהג המלך איך בל"ז יקרא דד"מ ובפרט מ"ש מהרח"א דמשרת ח"ב אינה משמשת להנהלת העיר הפנימית ובה"ג כתב הרב דברי יוסף ארגאס סי' ל' דהא דדינא דמ"ד גם לסוברים כן אינו רק למינוי דיינים ושופטים שזה מחוקי המלוכה אבל לתקן תקנות או לבטל הסכמות גם הרשב"א וריב"ש מודים שאין רשות המלך מועיל כלום ע"ש ועיין בחיים שאל ח"א סי' לי ועלית על כולנה מ"ש מהרח"א נר"ו שאפי' הואלי אם ידע תוכן הרב ז"ל (סג"ן) לא היה ממנהו וזה מושכל ראשון להשמע כיון שבעוה"ר אינו יכול לצאת ולבא ורוב הענינים נגמרים בחותמו והוא מסור ביד אחרים שאינם נאמנים לקהל ולמלכות איך היה מוסר הממשלה בידו וכיון דאין יסוד קיים למנוי זה ממילא בטלה טענת דינא דמלכותא (ומזה תשו' מוצאת גם לטענת חזקת בתו אבות כיון דמכח זה אינו יכול למלאת מקום אבותיו ממילא פקע זכות הירושה כדאיתא בת"כ פ' אחרי מות לכהן תחת אביו מלמד שהבן קודם לכל אדם יכול אף על פי שאונו ממלא מקום אבותיו ת"ל ואשר ימלא את ידו וכו' ועיין בחק"ל א"ח סוס"י ט"ו שעמד בזה שאפי' חסר לו רק אחת ממדות אבותיו קרוי אינו ממ"א) ועיין ליכין ובועז ח"א סי"ז כתב ולענין מי שנתמנה דיין בהורמנא דמלכא ולא קבלוהו הצבור אלא מחמת האונס שאין דינו דין וכו' וכזה הורה א"מ ר"ש ז"ל ע"כ, ועל טענת כמהר"ש נר"ו כי בהסתלק הרב הראשי חותם השני במקומו ועתה השני הוא היה הרב כמהרש"א ז"ל, מלבד מה שהשיב כמהרח"א נר"ו שאין לזה דין מנהג וכו' וכי גם למטוניה הרב מר אביו ז"ל הוא היה החותם שני אלא שמחמת קפידות השמיט עצמו, ויש יסודות לפלפל בזה חדא דהרבה תנאים מוזכרים בפוס' למנהג שנלך אחריו כגון שנתיסד עפ"י ותיקין ונתפשט בגלוי וכו' וכיוצא בזה ואפשר שיהא מנהג זה חסר מהם ואין לו דין מנהג, וגם בהשמטת מ"א ז"ל מחמת קפידות אם תקרא מחילה כיון דהויא מחמת כעס וקפידא עיין למור"ם בח"מ סי' של"ג דמחילה דרך כעם לא מהני ועיין לחת"ס בח"מ סי' ק"ל עוד אף אם יהיה המונח להיפך דסילק זכותו והחותם השני הוא כמהרש"א ז"ל והמנהג מנהג עכ"ז צ"ע כיון דהקהל או רובו רצו למנות אחר היפך המנהג אי מצו עבדי או לא, והאיר ה' את עיני ומצאתי להחק"ל ז"ל בח"מ ח"א סי' קט"ו שעמד בזה ותלה לה כיפי בהך דרשאין בני העיר להסיע על קצתן וכו' והמחלוקת הישנה בזה אם הרוב כופין למיעוט או לא, ובדקס"ט ע"ב כתב הנה מבואר דלסוברים שיש כח ברוב לכוף למיעוט ה"ן יש כח לרוב לשנות המנהג אף אם המנהג מיוסד עפ"י הדין וכו' ובדק"ע ע"ד כתב ואע"ג שכתב מהרא"ש בסי' ס"ט