יש מאין חלק ב שעד

וכ"כ הרה"ג רוח חיים בח"מ סי' ח' אוי"ג ברב שעלה לא"י ושוב חזר לעירו שאבד חזקתו ורמז בזה למקומות הנז' וגם רמז לחק"ל בח"מ ח"א סי' קי"א דקס"ה שכ"כ, והנה צריך להודיע כי דברי החק"ל ז"ל שם הם המדברים לגבי יחידים שקבלו עליהם רב בעירם ועקרו דירתם משם למקום אחר שע"ז דן הרב כיון שאין דעתם לחזור לעירם פקע מנייהו זכות מנויו כמוגרמתא דרב ושמואל דאכל ר' זירא מפני שלא היה דעתו לחזור ע"ש ומ"מ דן מינה הרב רו"ח לרב שעקר דירתו דכיון שאין דעתו לחזור נמי נסתלק זכותו, ואפשר דאתיא בק"ו אם החיוב המוטל על האדם מסתלק הזכות שיש לו לכ"ש, ולא כמ"ש הרב פני יצחק בח"ה סי' ב' שהבין הרה"ג מהרח"ף ז"ל בדברי החק"ל על הרב שנסע ותמה עליו דחלילה לחשוד גאון כמוהו בזה אלא נראה כמ"ש, ומה שעשה סמוכות לזה מדברי מ"ב ז"ל בס' נד"ל ח"א סי' ק"י שזיכה הבן בשררת אביו אעפ"י שהרב אביו נסע לא"י ולא הרגיש מדברי הרב ר' אבהו' יש לדחות לפי היסוד שיסד הרב שם לדמות חזקת שררה לחזקת קרקעות ובחזקת קרקעות כתבו הפוס' דאם נסע לעיר אחרת אבד חזקתו ומ"מ עיין בכנה"ג שם ח"מ סי' ק"מ דאם הניח מטלטלים בעיר לא אבד חזקתו וכתב שם משם מהרא"ש דיש להסתפק בנשאר אביו שם דלא אבד חזקתו ע"ש אולי ע"ז סמך גם הנד"ל דכיון שנסע האב והניח הרב בנו בעיר חזקת שררתו במקומה עומדת, ומ"מ מה שדימה הרב פנ"י ז"ל החזקתו להדדי ודן מדברי החק"ל ז"ל במ"ב דבעה"ק ירושת"ו אינן מאבדין חזקת הנוסע מהקרקעות מפני שהכל מעלין לירושלים וכו' ובנדונו שהעיר שהיה דן עליה שאין להם מנהג חזקת קרקעות כתב דודאי הגם שהרב עלה לירושלים לא אבד חזקתו ע"ש אחהמ"ר לא זכיתי להבינם חדא אדרבא כיון שאינן נוהגים חזקות אם כן אין לדון עליהם בנוסע כלום דאפשר אם היו נוהגים היו דנים בנוסע כשאר כל המקומות, ועוד דאדרבא ממנהג ירושלים דאינן מאבדין לנוסע ויהיב טעמא החק"ל משום דמעלין לירושלים ור"ל דמשום הכי אמרינן מסתמא סופו לחזור משם יש ללמוד לנוסע מאיזה עיר לירושלים דאבד חזקתו דמסתמא אין סופו לחזור מירושלים ואיך שיהיה כבר ממהרשד"ם וכנה"ג וחקי חיים ורו"ח ז"ל וגם מהחק"ל דח"מ ח"א למדנו דרב שנסע מעירו לירושלים וחזר לעירו אבד חזקת שררתו וכ"ש בנד"ז דלא חזר הרב לפה כלל וגם לא הניח שום אחד מבניו פה ובן בנו של ק"ו לפי הידוע וגם הרב הזקן כמהר"א אב"א הי"ו העיד שהגם שבתחלת נסיעת הרב היתה מצודתו פרוסה גם פה אבל לבסוף נתפשרו עמו בדררא דממונא וסלק עצמו ברצון ומינו רב אחר תחתיו ולא נשאר לו שום שררה בעיה"ק ת"ו ומה ששמעתי אומרים דאעפ"י שהרב ז"ל סלק זכותו מ"מ הרב מ"ב ז"ל היה יכול לזכות בטענה דאיתא בב"ב דקנ"ח דאנא מכח אבוה דאבא קא זכינא, אני אומר דזה שבוש דהתם לא אמרו כן אלא בבן שמכר ירושתו בחיי אביו דאז בן הבן טוען כן והיינו טעמא כמ"ש הרשב"ם שם משום דאכתי לא זכה רק שהם ראוי ואין הראוי נמכר וכמ"ש הרמב"ם ובש"ע סי' רי"א ע"ש, אבל מי שכבר באה לידו הירושה ומכרה כגון זה מהיכא תיתי לטעון כן וזה פשוט גם מה שכתב מהרח"א הי"ו שמלבד זה גם הרב כמהרש"א ז"ל בחזרתו לא תבע זכות השררה הזאת ואדרבא היה חותם ג' או רביעי, נראה דהדין עמו ועיין להחק"ל בח"מ ח"א בדקס"ה שכתב דאפי' בשותק ואחר איזה שנים ערער על חזקת שררתו דאין שומעין לו וכ"ש בעשה מעשה דמורה שמחל דאיבד חזקתו, וכן הוכיח מהפוס' בח"מ ח"ב סי' כ"ד ע"ש והכא י"ל דמה שהיה חותם אחר הרבנים הראשים ולא היה מערער לפתוח הוא ראשון הו"ל מעשה גמור המורה סלוק זכותו וכמ"ש בח"מ סי' קמ"ז ס"ב דהמערער על השדה ועשאה סימן לאחר והוא העיד בשטר שוב אינו יכול לערער וה"נ דכוותה כיון שהיה חותם אחר הרבנים ומסכים עליהם שהם הראשים שוב אין לו ערעור ומה שחילק הרב פנ"י ז"ל בח"ו בנדונו ששתק מפני שהיו גדולים ממנו וכו' ע"ש בנד"ז ליתא כי נתמנו בימיו רבנים כמותו ולא ערער ואולי גם הרב ז"ל לא כ"כ אלא בשותק ולא בעושה