יש מאין חלק ב שעג

כבר הכל היו מודים ברבנות מ"א ז"ל לענין הנהגת העיר הפנימית וגם אלה לא דרשו רק משרת ח"ב שעליה קמו לערער והשליחיות הם הנהלה פנימית כי הם שייכים בין לתושבים העותמנים ובין לתושבים מנתינים זרים וכח החכם באשי לא ישלוט רק על השייך לעותמנים לבד, ובתוך דבריו זכר שהוא הזוכה ראשון ואין כח ביד האחרונים להפקיע זכותו (כלומר שפשרו כתוב באדר תרנ"ח ופשר כמהר"ש בתרס"א) וכמהרש"ם נר"ו חזר שניות מד"ס והאריך באומדנות להוכיח כי פשרו הוא הקודם ופשר כמהר"ח נר"ו הוא המאוחר ורק שמחמת אונס הוכרחו הרבנים החות' בו להקדימו וכו' וכו' גם ביאר כמהר"ח נר"ו שאינו מאמין שהפשר נעשה בהסכמת כמהרש"א וכמהר"ב סתהון זלה"ה יען שאינו חתום רק בחותמות שלהם וכמהרש"א ז"ל חותמו היה מסור ביד חתנו ז"ל וחותם כמהרב"ס ז"ל ביד בנו הזוכה הי"ו והם הניחו החותמות שלא מדעת בעלים והראיה למה לא חתם כמהרב"ס ז"ל בחת"י בעצם, וכמהרש"ס נר"ו הראה לנו עדות מהרה"ג כמהר"י סקלי ז"ל החותם עמהם שבהסכמת כמהרש"א ז"ל נגמר הענין וע"ז השיב כמהר"ח נר"ו כי הרב הנז' הוא עד אחד וגם נוגע בדבר ולפיכך פשר זה אין לו קיום ופשר שבידו ממ"א ז"ל הממונה מרוב הקהל הוא העיקר והנה אנחנו הרואים שיסוד טענות שניהם מורכב על ענין מי הוא הרב הראשון שיש לו זכות לזכות וממילא זכות השני בטלה, וגם אנחנו מודים להם בזה כי מימינו ואבותינו ספרו לנו שכל זמן שרסן הרבנות היה נוהג בעי"ק ת"ו כל דבר של הנהלת העיר וזכיותיה הפרטום אשר לא יסכים עליו הרב הראשון בק' אין בו ממש וכאשר כבר ג"כ הראה לנו כמהרח"א נר"ו כתב חתום מחו"ר עי"ק ת"ו עדות בזה, אלא שעתה ז"א פ' הוא הרב וז"א פ' הוא הרב ומהרש"ם נר"ו רוצה לחזק כי מהרש"א ז"ל הוא הרב מכח טענותיו הנז"ל ומהרח"א נר"ו דחה אותם ולדעתנו כי הצדק בזה עם מהרח"א נר"ו דאי משום חזקת בתי אבות אשר לכאורה דהצדק עם מהרש"ס נר"ו כידוע ומפורסם דבכל השררות הבן יורש זכות אבות וממילא יש זכות גדולה להרה"ג כמהרש"א ז"ל לירש שררת הרב הק' גאון ישראל רב חנ"א ז"ל שהיה רב ושליט בעי"ק ת"ו, הנה דחה אותם הרב כמהרח"א נר"ו שיש מבוכה בפוס' כשיש מוחים בה ור"ל שגם במנוי כמהרש"א ז"ל היו מוחים רבים, וכוונתו לרמוז בזה למה שהאריך החק"ל באו"ח סי' י"ט ועשה מחלוקת בזה דלרש"י ז"ל ס"ל כשיש מחלוקת פרח מהבן דין ירושה ולהרמב"ם ז"ל הירושה במקומה עומדת, אבל אי מהא לחוד לא איריא כי הנה הרב שם בדל"ד ע"ד כתב דלענין הלכה לא זזה ירושה ממקומה דנהי דיש מחלוקת ס' תורה להחמיר ואפי' אם נאמר דדברי הרב פה אינם אלא רק כשעודם לא מינו אחר אבל כשעברו ומינו אחר כגון נד"ז ובשני נמי איכא לתא דמעלין בקדש ואין מורידין וכו' ואמר הרב מאי חזית, מ"מ הנה שם באו"ח סוס"י ע"א חקר גם בזה וצידד לכאן ולכאן ולא הכריע

האמנם ממ"ש מהרח"א נר"ו שאין מקום צ לשררת האב הכא אחר שהגאון רב חנ"א זלה"ה בסוף ימיו עזב את עיה"ק ונסע לירושת"ו ושם מלך מלך ע"ס ימיו ופה המליכו רב אחר במקומו נראה ודאי דבזה ודאי מחל מני"ר בזכות שררתו לפה ולא נשאר ליורשיו זכות ירושה בזה דאם רבי לא שנאה רבי חייא מנין לו, ועדיפא מנד"ז נשאל הגאון ראש"ל בס' חקי חיים סי' ל"ז על רב שו"ב ומו"ץ בעירו שנסע לא"י לדור שם ולא אתדר ליה ואחר שתי שנים חזר לעירו ומצא שכבר מינו אחר תחתיו ובקש זכות לעצמו שאפי' שעברו שתי שנים והוא מחוץ לעיר לא אבד חזקתו מתשו' הרשב"א הביאה הב"י סי' ר"ז, ומני"ר השיבו דלא דמי דאין בזה לא מכר ולא מתנה אלא שהקהל קבלוהו מתחלה למ"ץ והיינו כ"ז שיהא בעיר לא ע"ד שילך מן העיר והם ישארו בלי מ"ץ ואיהו דאפסיד אנפשיה, והבי"ר לזה מתשו' בעי חיי א"ח סי' נ"א בנדון כזה והוסיף שאפי' שנשבעו לו הקהל למנויו פטורים דאדעתא דהכי לא נשבעו ולמד כן מתשו' מהרשד"ם בחיו"ד סי' כ"ג ע"ש