יש מאין חלק ב שעא

קניא אפי' במפר' מעכשיו דהא ק"ס כמפרש מעכ' ועכ"ז ל"ק באסמכתא ע"ש וכיון דהו"ל כמפרש מעכשיו לפיכך ל"ב שטר דהא קי"ל דאפי' במקום שכות' השטר או פריש מעכשיו קני די וא"כ השתא רווחא שמעתתא בנד"ז דמלבד שכתוב שהקנה בק"ס דהו"ל כפירש ומהני הנה כתוב להדייא שמו"מ נותן וגם כתוב דלא למיהדר בה וכו' כל הני לישני שפירי דאין לך מפרש יותר מזה מלבד די"ס עוד דבמתנה אפי' בסתם ל"ב שטר כמו שהביא מח' בזה הרב פנ"י ז"ל שם והגם כי הקרקע הזה הוא בחזקת היורשים דאורייתא כי עדיין מקב"מ לא ירדו לו הנה נוסף כח בשטר הזה שכתוב שם שקבל ס' הפוסק המקיים שט"ד עליו ועל יורשיו אחריו וכו' ואעפ"י שיש בקבלה זו מיימינים ומשמאילים וגם אני בעניי עמדתי בזה במ"א לך נא ראה הרי עיקר טעם המפקפקים בה משום דלא ידע כמה מחיל וכתב הגאון מהרח"ף שם בסי' נ"א דכיון דכל עיקר חיובו יהיה על שטר מכירה או מתנה וכו' הרי על אותו דבר הקוב בא החיוב ע"ש ובפנ"י ז"ל שם ודון מינה לנד"ז דהו"ל דבר קצוב וידע כמה מחיל וגם לס' פרה"א ח"ב דנ"ט והרב פרי הארץ וקמ"ר ז"ל דס"ל דלא מהנייא ק' ס' הפוסק לגבי יורשים, עיין בפנ"י שם דל"א כן רק כשלא כתב עליו ועל יורשיו רק קבל עליו משא"ך בשט"ז שכתוב להדייא עליו ועב"ך ועיו"א, לא אמרוה, ועיין עוד להגאון שער אשר בח"מ סוס"י כ"ו שחילק דל"א כן זולת בהקדש שהקדיש ש"מ שבשעה שחל ההקדש כבר מת ואינו בא רק לחוב ליורשים. משא"ך במתנת בריא דחל החיוב על עצמו וכשבא הממון לזכות היורשים כבר חל החיוב טרם שיבא לזכות היורשים עש"ב, ועוד אוסיף לבאר דאע"ג דהרב פנ"י ז"ל שם הוסיף לחזק דבריו בנדון ההוא דהאידנא דאיחסור דרי ואינם שומעים לקול מורים וגם אנחנו בעוה"ר אין בידינו להעמיד הדת על תלה לכוף לנותן או לב"ך להודות במכר ובמתנה לפני עש"ג אפי' אם יזכו הקונים בד"ת א"כ ודאי אליבא דכ"ע לא ס"ד דקונים או מקב"מ עד שיכתב בפנקס הטאבו כי שם פחדו פחד מזה אולי יבעטו ואין מכלים והרה"ג מהר"ח מודעי ז"ל אעפ"י שסתר כל דבריו, בזה הודה לו ע"ש וזה יראה שיאמר גם לטעם דפריש, מ"מ יראה לע"ד דבנד"ז יספיק ל"מ למ"ש דהאידנא נגלה לנו דגם המלכות עשתה טאבו עפ"י עדי ושטרי ישראל וא"כ הזוכים ס"ד בעת שנכתב להם שטר ישראל וגם ימצאו עדים ורק לכבוד הרבנים ז"ל לא נודע להם זאת ולשטתם כתבו כן, מלבד זה נדון זה משונה מכל הנדונות דהכא המזכה היה ת"ח ויר"ש מהני דלא עבידי דמשנו בדבורייהו וכ"ש דהמתנה הוא לזרעו יוצאי יריכו ובודאי דלא הדר ביה ולבע"ח ליכא למיחש דהוה אמיד והיה מלוה ולא לוה, גם מבני הבן לית להו למיחש אחר שבדיניהם לית להו ירושה והבנות הם היורשות וחיך יפחדו מהם חם לא ישמעו ד"ת וילכו לדיניהם אדרבה הבנות המה יזכו בכל מכח הירושה מלבד צד זכות של המתנה ובזה נראה דלכ"ע יודו דסמכה דעתייהו דהזוכים ואי משום האומדנא דהר פנ"י ז"ל דממה שלא כתב להם בחיים חיותו בפנקס הטאבו נראה שהיה דעתו בזה אולי ימלך לזה הניח פתח פתוח לפניו כבר השיב לו בזה הרב אוה"ח ז"ל שם בטו"ט ודעת דמשום שהניח זכות הפירות לעצמו עד שעה אחת קודם מיתתו לזה פחד מהם פן המה ימרדו בו אם יכתוב להם גם במלכות יר"ה להוציאו נקי וימות ברעב כי המלכות לא תקבל לתת חוגי"ה בתנאים זולת לזכיה מוחלטת ודין גרמ"ה דעצירא"ה ע"ש: סי' ד'

מודעת זאת הנהגת עי"ק טבריא ת"ו מיום הוסדה למנות רב ומנהיג להנהלת העיר ועמו זט"ה לעזרו אמנם אל כל אשר יפנה הרחש אחריו ילכו עד אחרן ביום סלוקו ש"ץ הרב הגד' כמהר"ר יוסף דוד אבואלעפייא ז"ל נאספו מע' רו"ח עי"ק ת"ו בבית מדרשו של שם הרה"ג כמהר"ר חיים שמואל הכהן קונורטי ז"ל ומשם הלכו אל