יש מאין חלק ב שע

בזה דינא דמלכותא, ודבר ה' בפיהם אמת, ועוד תוספת נופך בנד"ז שהן בעון בן הנותן היחידי נלב"ע בחייו רק שהשאור ברכה אחריו בניו הי"ו ולפי הנשמע שעפ"י דיניהם אין לבניו ירושה בנכסי הזקן ורק לבנותיו מקב"מ להם משפט הירושה ובשמם תועבר כל אחוזת הקרקעות בפנקס האימלאק ונמצא דאי הוה אזלינן בזה בתר דמ"ד היו זוכים בכל הקרקעות וכמ"ש הרבנים מוהר"ר ירמיה מורגונטו ז"ל בפ"מ ח"ב סי' ט"ו והרב אדרת אליהו ריקי ז"ל בסי' כ"ג אלא שהרב שער אשר ז"ל חח"מ סי' כ"ג סתר ס' זאת מפ"ס ומפ"ם ונדחה קראו לה ועיין בפנ"י ח"ה סי' ב' וא"כ הבנות הללו הרוצים לעזוב בזה החק ההוא ושומעים לד"ת ללכת להודות לבני הבן בשארית הקרקעות עפ"י דין תורה יאמרו שגם בני הבן הנז' לא ילכו בזה עפ"י החק רק עפ"י משפט התורה, ולא תלקה לנו מדה"ד לאחוז החבל בב' ראשים כי תוה"ק דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, ונמצא לפי האמור לעד"ן דנד"ז מוצל מהך דחשש הדב"א ז"ל לדדמ"ד אבל מ"מ צריך לעיין בהך טעמא דאתרא דכתבי שטרא דלא ס"ד עד שיכתוב את השטר והשתא דלא נכתב בפנקס המלכות אע"ג שכתב להם שטר בדיננו עדיין יש נחוש דלא ס"ד כיון דאם הלך והעביר לאחר בפנקס השררה יזכה השני, וכן אם יש על הנותן חובות יגבו מקרקעות אלו וכו' כמו שהאריך בזה הרב פנ"י ז"ל בח"ה סי' ג' ע"ש והביא לעזרו ס' הפוס' בזה ע"ש, דכיון דעכ"פ מקפידים בזה"ז שאין משלמים כסף עד שיכתב בפנקס הטאבו הו"ל כאתרא דכתבי שטרא ולא ס"ד עד שיגיע שטר לידו,

האמנם לעד"ן לדידן דאתכא דמרן סמכינן אין לחוש לדעתו בנד"ז כיון שכתוב בשטר שנעשית המתנה בק"ס ואין ללמוד מנדונות הפוס' ההם דאינהו ז"ל קיימי בדוכתא דדייני בדגל הקי"ל והיורשים דאורייתא הם ירימו דגל הקי"ל ולהכי שקו"ט בפרטים הנמצאים בנדונם למצוא ס' שנים מהפוס' המסייעים ליורשים משא"ך לדידן דאין אנו דנים בקי"ל נגד דעת מרן הנה מצאנו לו בש"ע סי' קצ"ה פסק בזכיה דק"ס שכיון שמשך המקנה הכלי נקנה הקרקע או המטלטלים ללוקח או למקבל מתנה בכל מקום שהוא אעפ"י שלא החזיק ולא נתן כסף ולא כתב שטר ולא משך ואין שום אחד מהם יכול לחזור בו וכו' ע"כ הנה פשוט דעת מרן דבק"ס לא מעכב שום שטר כלל וזה מושכל ראשון דמיירי גם באתרא דכתבי שטרא דאלת"ה מאי רבותיה דק"ס מקנין כסף, ועיין בסי' קצ"ב שכתב מרן בקנין חזקה דל"ב שטרא וסיים מור"ם אפי' במקום שנהגו לכתוב שטר רק שלכאורה נראה דזה לא ניתן ליאמר בשטר הטאבו דאנו דנין עליו כי המעיין במהרשד"ם חח"מ סי' קס"ד ומהרימ"ט חח"מ סי' ס"ו הבי"ד כנה"ג סי' קצ"ה הגב"י או"מ דגם הם ס"ל דבק"ס ל"ב שטר. הטעם הוא משום דהקנין אתחלתא דשטר הוא דסתם קנין לכתיבה עומד וזה לא יאמר רק לשטרי ישראל משום דכ"ז שילך הזוכה לעדים לכתוב לו השטר יכתבו לו, כמבואר בח"מ סי' ט"ל אבל בשטר של הטאבו הנה ודאי לא יכתבו מפני כח הקנין, ולפי"ז נאמר דגם דעת מרן כן ול"א רק לגבי שטר ישראל ולא בזה (אמת כי היא גופא תמיהה לי שמהרימ"ט שם מיירי בטענה שלא נכתב שטר במוטיבילי ואיך זיכה שם מכח סתם קנין לכתיבה עומד) אבל לעד"ן דמרן ז"ל אי אפשר לנו לומר דטעמו משום ס"ק לכתיבה עומד כי הכא בסי' קצ"ה אח"ז כתב שאפי' הקנה לו הסודר שלא בפני הקונה נקנה המקח, והא ודאי דקאי אדלעיל אעפ"י שלא נכתב השטר מדכתב סתם ולא פירש והרי מצאנו לו בסי' ל"ט ס"ד שכתב יש מי שאומר דל"א ס"ק לכתיבה עומד אלא כשקנו ממנו בפני המלוה אבל אם קנו ממנו שלא בפני המלוה אין כותבים ע"כ ולפי הכלל המסור בידינו מהסמ"ע ז"ל דכשכותב בשם יש מי שאומר כן דעתו להלכה ואם טעמו בסי' קצ"ה משום ס"ק לכתיבה עומד איך כתב דמהני הקנין אפי' שלא בפני הלוקח ומוכרחים אנחנו לומר דטעמו הוא כטעם השני שכתב שם מהרימ"ט בסי' ס"ה דכל קנין הו"ל כמפרש מעכשיו הוא מקנה וכמ"ש התו' בפ' איזהו נשך דא"כ לא