יש מאין חלק ב שסט

דאם הלוה טוען שלא נכתב מדעתו לא מהימיננן ליה רק אם העדים לפנינו ואומרים שלא ציוה להם לכתבו רק מפני שראו כן בשאר שטרות כתבוהו ע"כ וכתב הסמ"ע דאם אין עדים בכאן או ששכחו אין הלוה נאמן כיון שכתבו וקנינא מניה אמאי דכתיב לעיל ע"ש וה"ן בנד"ז ע"א המצוי אומר שאינו זוכה מהענין בפרטו והשני איננו כי חלי"ש, אתאן השתא לטענתם השנית שלא נכתבה המתנה בפנקס הטאבו

הנה לכאורה נראה דטענה זו אלימתא ותקיפא לבטל המתנה הנז' וכמו שהאריכו הפוס' ז"ל הלא בספרתם דהשתא שנתחדש נימוס המלכות דכל מכר ומתנה צריכים ליכתב בפנקס הטאבו, ואז ידעו אותו המלכות כי שלו הוא הקרקע לגבות ממנו מס הקרקע האל"ה ישאר לזכות בעליו הראשונים ויוכלו למכרו או ליתנו לאחר ורבים מקפידים שלא לפרוע דמי המקנה עד שיעבור לשמם בפנקס ההוא ע"ז העלו הפוס' ז"ל דלא יתקיים המכר והמתנה עד שיכתב בפנקס ההוא מ"ע ועד אחרן עיין בנדיב לב חח"מ סי' מ"ב ובחקות החיים סי' ן' ובפני יצחק ח"ה בח"מ סי' ג' שאספו להקת הפוס' המדברים בזה והעלו לדינא דבל"ז בטלה המתנה והמכר, דלא גרע מאתרא דכתבי שטרא דההלכה בסי' ק"ץ דלא קנה עד שיכתוב השטר משום דלא סמכה דעתיה וכתב הסמ"ע דאפי' השטר שכותבין לראיה מעכב ע"ש ומהר"י באסאן ז"ל סי' צ"א כתב ב' טעמים בזה אחד משום דינא דמלכותא והשני כיון שנהגו לכתוב בפנקס המלכות הו"ל כאתרא דכתבי שטרא, וכ"כ משמו הרב דברי אמת סי' י"ב וכתב דיש נ"מ בין שני הטעמי' דלטעם אתרא דכתבי שטרא אי פרוש לקנות בכסף או בקנין אחר מהני אבל לטעם דינא דמלכותא לא מהני ע"ש

אמנם אחר ההתבוננות יש לנו לצדד בנד"ז לזכות מקב"מ הללו והוא בהעיר במה שמצאנו להרב משנת ר"א ז"ל סי' ל"ב וכ"כ הרב אזן אהרן משם הרב פורת יוסף ז"ל שהעידו דבקמ"ר קושטא וסאלוניקי תפשו לעיקר כטעם הא' של הרב ד"א ז"ל דאי פריש מהני ולא חשו לטעם הב' משום דמ"ד דלא מהני ביה פריש, ופשטה ההוראה שם מדר דר ע"ש וצ"ל טעמם ז"ל דאינהו ודאי דיתבי אדוכתייהו בחצר המלכות יר"ה ומהם שרים רבים ונכבדים וגם הרב חכם באשי דבקיאי טפי מינן בחוקי המלוכה ובודאי חקרו מהם לדעת תוכן החק הזה טרם תפשוט ההוראה, וא"כ אם לפניהם היה גלוי דהחק הזה הוא מיוסד כפי התנאים שכתבו הפוס' דיש לדון בהם משום דינא דמלכותא ודאי לא הוו ניידי מניה וגם אנן בדידן היינו מתחייבים לילך בעקבותיהם כמו שפסק בש"ע סי' שס"ט ובסי' קצ"ד אלא ודאי חקרו בזה וידעו היטב דחסר בחק הזה איזה תנאי מתנאי חוקי המלוכה והרב דב"א ז"ל והנמשכים אחריו לא שמו לב לחקור בזה רק סמכו על השמועה דיש חק פשוט בזה וחששו לו, והנני מוסיף דלאו מכח קושייא דוקא אמינא לה, אבל מכח מעשה רב שאירע בזמננו פה עה"ק ת"ו בזמן טורקייא דאחד מת ובא הקונה ממנו קרקע בשני עדים דוקא והיורשים מיאנו לעשות לו פראג ושר הטאבו דחה אותם אל המשפט הקאדי ועפ"י עדות העדים זיכה לקונה, ועפ"י פסקו הוכרח השר בטאבו לתת חוגי"ה לקונה וכן ראינו שעפ"י שטר מכר ביהודים עשה הקאדי פסק לזכות לקונה ובזה לקח חוגי"ט אעפ"י שהיה המוכר עומד וצווח שלא מכר וכו' ולא הוה מאן דמשגח ביה, מזה נודע בבירור דהחק הזה הוא תלוי במשפט הקאדי אם יזכה לקונה זוכה ואם לא לא, ואם היה החק קבוע דכל שלא נכתב בפנקס הטאבו אין בו ממש, מה להם ולמשפט, וגם אם נפשך לומר דהחק קיים מצד שאינם עושים הטאבו רק עפ"י פסק הקאדי ולא עפ"י פסק ב"ד א"כ חזר הדבר שהחק לדון דוקא במשפט הגוים ובזה עיין בהגה סוס"י שס"ט דכשהמלך גוזר שלא ידונו רק בדיני עכו"ם אין בזה משום דדמ"ד דא"כ בטלת כל דיני ישראל ע"כ ועיין כמה חילוקי דינים בדמ"ד שם בב"י, ובפרט בשופטים הללו שידוע הוא דמקבלי שוחדא וידוע הוא דאין דינם דין ולזה גם אם ימצא שפעמים דנו להפך לזכות למוכר אין להביא משם ראיה דאתא חמרא ובטש בשרגא וע"ז החליטו גאוני קושטא וסאלוניק שלא לדון