יש מאין חלק ב שסד

מיבעי לי לברר הדין הזה במעשה הכתב ועתותי אין בידי להאריך בזה ולהעלותם בספר ובדיו אבל מה אעשה ומ"מ ההכרח יאלצני לבחור בדרך קצרה ורק למיצוי הדין בעינא וזה החלי

א) גם אם נאמר כדברי היורשים ששט"ז נשאר ביד הנותן עד יום מותו, מיבעי לן למידע כיון שיש בו קנין אם זכו מקב"מ משעת הקנין או בעינן עד דלימטי שטרא לידייהו, והנה בזה מצאנו מחלוקת ישנה הביאה ה"ה בפי"ח מ"ה גזלה ה"ט דלהר"ח והרי"פ בתשו' ס"ל דגם בשטרי הקנאה לא זכה המקבל עד דמטא שטרא לידיה אבל הרמב"ן והרשב"א ז"ל סוברים דמשעת קנין שעבד נפשיה וזכה המקבל מתנה מההיא שעתא אע"ג דלא מטא לידיה וכ"כ בפ"ט מה' זו"מ אמ"ש הרמב"ם על מי שמת ונמצאת דייתיקי קשורה על ירכו אעפ"י שקנו ממנו לייפות כחו לא זכה וכו' דזה דוקא במתנת ש"מ בכולה אבל במקצתה כיון שיש בהם קנין זכה אע"ג דלא מטא שטרא לידיה וכ"ך הר"י ן' מיגאש ז"ל ע"כ הנה הביא דגם דעת הריב"מ והרמב"ם ז"ל בזה כהרמב"ן והרשב"א וגם הריב"ש בסי' קס"א הביא כ"ז ופסק להלכה כמותם, אבל בעה"ת שער נ"ב ח"ד הבין בדעת הרמב"ם מהך דדייתיקי קשורה דס"ל כר"ח והרי"ף דאפי' קנו מידו בעינן דלימטי שטרא לידיה, והרב גד"ת הביא דברי ה"ה הנז' שחילק בין מתנת ש"מ בכולה למקצתה, וגם דברי הריב"ש בסי' קס"א שהוכיח מדברי הרמב"ם בפ"ח שכתב אל תטעה במתנת ש"מ שנתן הכל ופירש שהקנה מחיים שאין זה מתנת ש"מ אלא כשאר מתנות הבריאים שאם הגיע השטר ליד המקבל או קנו מידו קנה הכל ואין יכול לחזור בו דמשמע דבקנין לחוד מהני אע"ג דלא מטא שטרא לידיה, והוא ז"ל כתב דלא יספיק חילוק ה"ה לסתירת דברי הרמב"ם דבדייתייקי כתב בכל הנכסים אפי' בקנין ל"ק ובהך דבפ"ח כתב דאי בקנין קנה ואי משום דהתם בפ"ח פירש הזיכוי במעכשיו והך לא פירש מ"מ הרי כתב הרמב"ם דמתנת ש"מ בקנין בכולה או במקצת בטלה ואם קנו ממנו לייפות כחו הרי היא קיימת ובדייתיקי קשורה אפי' קנו לייפות כחו כתב שהיא בטלה ואם יש הבדל בין קנין חזק דמהני לקנין יפוי כח א"כ הו"ל לה"ה לחלק אפי' בכל הנכסים בזה בין אם נעשה בקנין דאם עמד חוזר לקנין חזק דאפי' עמד אינו חוזר ע"כ ואחה"ר לעד"ן דאנה"ן אלא דה"ה אחר דמשמע ליה הך דמתנה קשורה מיירי במתנת ש"מ הנהוגה דלא אתפרש בה שהקנה מחיים וקאמר דאפי' היא בקנין ליפו"ך דאי בקנין סתם בלא קשורה נמי בכל הנכסים ל"ק משום דאין קנין לאח"מ אלא משום דהוא ליפו"ך דהו"א דמהני אשמועינן כשנמצאת קשורה דלא מהני ומשום דהוה ס"ד דגם במתנת ש"מ במקצת שדינה אדרבה דל"ק אלא בקנין נימא דז"א רק כשאינה קשורה אבל בנמצאת קשורה אמרינן מדלא יהיב לזוכה כתבה ונמלך להכי כתב הרבותא ה"ה דבזה קנה והטעם משום דבפ"ח מפורש דמתנת ש"מ דסתם במקצת סתמה כמתנת בריא וכיון שיש ה קנין ממילא דינה כמ"ב בקנין דמשע"ק שעבד נפשיה ול"ב שיפרש שהקנה מחיים בקנין רק בכל הנכסים אח"ך מצאתי להש"ך ז"ל בח"מ סי' נ"ו סקכ"ז שתי' לקו' ע"ש סו"ד הנה הדב"ז במחלוקת הראשונים ז"ל הוא שנוי אבל לענין הלכה לדידן דאתכא דמרן הב"י סמכינן הנה בב"י סוס"י ט"ל אחר שהביא תשו' הריב"ש דסי' קס"א ומ"ח הראשונים הנז' כתב דהטור בסי' ס"ה סתם כדברי האומרים דמשעת קנין קנה אע"ג דלא מטא שטרא לידיה וסיים דהכי נקטינן דהו"ל ר"ח ורי"פ יחידאי לגבי כל הנך רבוותא וכ"ך בסי' ס"ה אוי"ז ע"ד הטור וז"ל ומ"ש רבינו בשטר הקנאה דמחזירין בכל גוונא כתב ה"ה וכו' (ר"ל מח' הראשונים הנז') וסיים וכבר כתבתי בסי' ל"ט דלית הלכתא כהרי"ף ור"ח בהא וכו' ומזה מדוקדק דהגם שהטור שם כתב במצא שטר מתנה שאם הוא שטר הקנאה שפירש שהקנה לו מיד אעפ"י שלא הגיע השטר לידו יחזיר וכן העתיק לשון זה בש"ע לא ר"ל שפירש בפירוש תוך השטר שהקנה לו מיד שהרי כתב הב"י משם הטור דבשטר הקנאה מחזירין בכל גוונא אלא כמ"ש הדרישה וכ"כ בסי' ט"ל דהכונה היא כיון שים בו קנין זהו עצמו פירוש הענין שהקנה לו מיר, ומכל הנז' משמע דאעפ"י שלא בא שטר הקנין