יש מאין חלק ב שסג

בריב"ש מפורש שנעשית חשודה אחר הנאמנות ולכן א"א לזווגו עמהם, ומ"מ אפשר דבנד"ז יודה גם הריב"ש כיון דהוא מוסר ובזה ישתוה עם רב"א ז"ל כיון דדין מוסר חמור דינו מכל עברות וקי"ל דמורידין ולא מעלין ואיך יהיה לו זכות נאמנות להוציא ממון מאחרים, והן לו יהי אלא ספק מ"מ הלוה יזכה להחזיק ממונו מכח קי"ל זהו הנלע"ד והשתא ניהדר לקמייתא דמכח אותם הטעמים או לפחות בצירוף כולם הו"ל הני שטרי דהאיש הלזה כאין בהם נאמנות כלל וחייב שבועה בנק"ח וכיון שבא להוציא מהעניים שהם כיתומים או יתומים ממש ופסול לשבועה כיון שהוא מוסר לזה יפסיד כמ"ש בסי' צ"ב, ואם כנים אנחנו בזה נמצא שמלבד שהפסיד את אלו יוכלו לגבות ההפסד של המסירה ממנו בעדים או אפי' בע"א אם הוא מודה במקצת, וגם בלתי כל זה יוכלו למעבד דינא לנפשייהו ויתפשו ממנו בחזקה כל הברור להם שהדין עמהם וככל הכתוב למעלה בתחלת הדין ונוסרו כל עושי רשעה ולא יזידון עוד וה' יכונן לבנו ולבב כל אחינו לעשות כרצונו וכרצון יראיו ויצילנו משגיאות, ויורינו מתורתו נפלאות, אמן: סי' ג'

ראובן שמת בנו בחייו והניח בנים, ולראובן עוד שלש בנות נשואות, ונתן לשלשת בנותיו הנז' עם בן של אחת מהם חצר אחת מחצרותיו עם החדרים שבתוכה במתנה גמורה גופא מהיום ופירות שעה אחת קודם מיתתו רביע מהם לכל אחת מהבנות הנז' ורביע הנשאר לבן בתו הנז', וכעת נלב"ע ויצא השטר במתנה הנז' מיד הבן הזוכה הנז' וז"ן לפ"ע חו"מ בא פ' ואמ"ל אתם הוו עע"ג וק"מ בקגו"ש במדל"ב מ"ך כתחז"ל האמו"ץ שמעתה ומעכשיו אני נותן במת"ג שרו"ק לפ' ופ' לכ"א מהם רביע העליות וכו' הכ"ל מתנה גו"ש כתחז"ל מתנה חלוטה להם ולזרעם אחריהם מתנה דלא למהדר בה וכו' מתנה משופה ומנוקה מכל מין טומ"ש מתנה עשויה בכל חו"ת באוה"מ לפו"ד, וכך אני אומר לכם מתנה זו כתבוה בשוקא וכו' ומעתה ומעכשיו אני מסלק ידי וכחי ורשותי ויד ורשות וכח ב"ך מעל המתנה הנז' ומו"מ לא נשאר לי ולב"ך שוה שיור ש"ז כלל אפי' נעיצת ית"ק אלא הכ"ל הם מתנה גמורה החלטית לפ' ופ' הנז' לעשות בהם כחו"ר ולית מאן די ימחה בידייהו וכו', גם קבל אחריות ושעבו"ן לקיום המתנה, וביאר דשייר לעצמו הפירות עד שעה אחת ק"מ אבל הגוף הקנה מהיום ככל מתנת בריא דנהיגי בישראל וקע"ע ועל ב"ך ויורשיו אחריו ס' הפוסק המאשר שט"ז בכל עניניו ואפי' שתהיה סזו"י ואפי' הפוסק עודנו בחיים ולעולם תהיה בעשט"ד עה"ע וכו' ובכן אנ"ס דחח"ל ק"מ פ' הנז' בקגו"ש במדל"ב מ"ך כתחז"ל דלא וכו' ודלא וכו' בביטו"ל וכו' לדעת הרשב"א זלה"ה וחתמו בזמן פ' ע"כ תורף השטר הנז', ועתה מקבלי המתנה תובעים לירד למתנתם בכח השטר הנז' ובני הבן יורשים דאורייתא מעכבים לאמר שאין ממש במתנה הנז' משתי סבות אחת כי יודעים הם שמעולם לא יצא השטר הנז' מתחת יד זקנם למקבלי המתנה וכתבו ונמלך עליו זולת שבשעת מיתתו בהיותם טרודים נכנס בן בתו הזוכה הנז' וגנבו מן הדלוסקמא עם שאר חפצים כאשר המה ראו אותו יוצא וצרור תחת כנפיו והוא מכחיש וכופר לאמר שזקנו מסרו בידו מעת שנכתב ואין עדים בדבר שנית טוענים דכיון דעתה יש חק המלכות לכתוב כל הקרקעות בין במכר בין במתנה בפנקס הטאבו וזה לא נכתב אין בו ממש כמוזכר בפוס' ומקב"מ משיבים ע"ז דמלבד דאירעו כמה עובדי דהמלכות סמכה על שטרי מכר ומתנה העשויים בדיננו ועל פיהם עשתה הטאבו גם עתה כן יהיה ובפרט הבנות מקב"מ אומרים דבלא"ה הם יורשי הנחלה במלכות ואיך לא תסמוך דעתם על שט"ד כי אפי' בלעדו, להם תזכה המלכות מכח ירושה, ועוד דבעיקר הדין בזה יש דעות שונות ושינויים בין נדון לנדון ואנחנו בשם משפט תוה"ק נדגול וכתורה נעשה

ויען כי השני צדדים הנז' עמדו לדין לפנינו לא יכולתי להשמיט עצמי הגם דלא ניחא לי מכמה סבות, ומה גם דלפי מצב הנדון