יש מאין חלק ב שסב

גמר ענין המכר אז כותבין אחר כל זה בא וכו' ובהני שטרי שכותבין הממונים למלוה המה כתובים בהודאת עצמם לא בעדים ואין שם שום קנין ואף שלפעמים כותבים והכל נו"ן בקגו"ש שקא"מ וכו' אנן סהדי דלא היה שם שום קנין והדבר ידוע גם למלוה ורק הסופרים לשופרא דשטרי הורגלו לכתוב כן ומעתה דאין שם קנין ולא נאמנות בשעת הלואה היכי מהני נאמנות זה, ובפרט דאפי' אי מהני נאמנות זו יש לדון דלא יועיל מה שהאמינוהו גם על הבאים אחריהם לשב"ק דאם אמרו דיוכל הלוה להאמינו על יורשיו אינו אלא משום שהנאמנות היא על ממון שלו משא"כ בממון עניים שאינו של הממונים, וזה יש ללמוד לכאורה ממ"ש בש"ע סי' ע"א סי"ט דאין נאמנות מועיל לגבי לקוחות אפי' התנה בפירוש שיגבה מהלקוחות בלא שבועה וכו' הרי שאינו יכול להאמין לחוב לאחרים ורק לגבי יורשים משום שלא זכי בממון זולת אחר פרעון חובו שהאמינו עליו. אבל ראיתי במהרש"ג ז"ל שם שנדונו כזה שהאמינו הפרנסים למלוה גם על הפרנסים הבאים אחריהם ועמד בזה וכתב דכיון דהצבור שמו הפרנסי' עליהם ונתנו להם כח לעשות בנכסים כמו שירצו א"כ הוו הנכסים כשלהם וכו' ויכולים לעשות וכו' ולהאמין למלוה עליהם ועל הפרנסים הבאים אחריהם ע"ש ועכ"ז לעד"ן דלאו מתייא היא לנד"ז דהכא ידוע שכל העוסקים עם העניים והלווים לצרכם אינם רק מאליהם לזכות העניים ולא שנתנו להם כח לעשות בנכסיהם כמו שירצו ועוד דהתם מפורש בדב"ק שנדונו מיירי בנכסים מיוחדים קרן קיימת ורק הפירות לעניים וכמש"ש לקמיה וז"ל שסוף סוף הם הנכסים של הקדש וברשותיה דהקדש קיימי כיון שהאמינו חדא זמנא על אותם הנכסים שוב א"ץ האמנה אחרת ע"כ משמע דאותם הנכסים דבשעת האמנה הם של עתה ולא נשתנו לזה י"ל שהם כמו של הפרנסים הראשונים שהאמינוהו ומהני האמונה גם לבאים אחריהם משא"כ בנד"ז שידוע שהנכסים שבאו בזמן הפרנסים הראשונים ספו תמו וקמא קמא אזיל והבאים אחריהם אחריני נינהו וגם הנותנים גם המקבלי' משתנים מזמן לזמן איך נאמר דנאמנות אותם הפרנסים תחול גם על מה שאחריהם והלא אפי' אם הקהל היו מזכים להם בזכות גמורה מה שעתיד לבא אין כל הפוס' מסכימים שיכולים לזכות דבר שלא בא לעולם, כ"ש הכא דליכא לא זה ולא זאת ודאי דיודה מהרש"ג ז"ל דל"מ נאמנות דידהו על הבאים אחריהם, ועוד יש לדון בזה אפי' אם יש ממש בנאמנות זה ממ"ש בסי' ע"א סי"ג שטר שיש בו נאמנות ונמצא המלוה כפרן בדבר אחר בעדים בטל הנאמנות ע"כ ובתשו' עה"ג סי' י"ט מסיק דל"ד בעדים אלא ה"ה אם הוא בענין דלפי דאנן מחזיקים הוא משקר אף דליכא עדים ממש בטל הנאמנות עש"ב והנה במשפט האורים סקי"ז נסתפק בנעשה חשוד שלא מחמת ממון רק מכח עבירות אחרות כגון אוכל נבלות וכו' אם בטל נאמנות וכתב דלא מצא גילוי לזה אלא דמסברא נראה שכיון שחז"ל אמרו שאינו נאמן אפי' בשבועה לענין ממון מכ"ש שי"ל לא האמנתיך על חזקה זו ע"ש ועיין בתשו' רב"א סי' כ"ה הבי"ד כנה"ג בהגה"ט סי' ע"א אומ"ז דהיושב על המשפט שכתבו לו נאמנות במינויו ואח"כ הוליך היחידים לערכאות הוי כנמצא המלוה כפרן ובטלה נאמנותו ע"ש ומעתה מכ"ז נראה דבנד"ז שמסר קהל ועדה מישראל לעש"ג בגופם ובממונם כל הנז' מודו דבטלה נאמנותו אפי' אם הוייא נאמנות גמורה ובפרט לפי מה שכתבו מזה כמה שנים למעלה מ"מ רו"ח העיר שהועד עליו בחת"י בדה"ץ שמהכסף שהיה נכנס לידו לכוללות בהיותו סופר וכו' גנב קרוב לק"ן לי"פ מלבד הנסתרות זולת שיש לעיין בתשו' הריב"ש סי' ק"ח והביאה הב"י באה"ע ס"י בנדונו שאפי' אם היתה האשה חשודה כיון שהבעל כתב לה נאמנות בכתובתה גובה מהיורשים בלא שבועה, וכ"כ משמו כנה"ג בסי' פ"ב בהגה"ט או"י ומשם הרדב"ז ח"א סי' ק"ק ע"ש וזה נראה דלא כמ"ש הפוס' הנז' דחשוד אובד נאמנותו וכאשר עיינתי בהרדב"ז מפני שדיבר בסתם אמרתי אולי הוא מדבר על מי שהיה מפורסם שהוא חשוד טרם הנאמנות ועכ"ז האמינו דבזה אמר"י סבר וקבל וכמ"ש זה הש"ך בסי' ע"א משם גדולי תרומה ז"ל אבל