יש מאין חלק ב שסא

מוחזקים והגם כי המעיין בפוס' יראה בלבולים מה תפישה מהנייא אי דוקא כשתפש ברשות ומה היא תפישה ברשות עיין בס' תקפו כהן ובתומים ח"מ סי' כ"ה ונק"מ בכללי התפישה שם בסי' כ"ה ובשבו"י ח"ב בכללי התפישה ועוד מ"מ לענ"ד העלותו במ"א דלמרן דסמכינן עליה ס"ל דכל תפישה מהנייא כי כל עיקר החילוקים בזה יצאו להם מדק"ל מאי שנא דספק בכור שתקפו כהן שמוציאין מידו ואילו בשטר שאין כת"י יוצא ממקום אחר ואמרו כת"י הוא זה אבל קטנים היינו וכו' דקי"ל בח"מ סי' מ"ו דלא מגבינן ביה ולא קרעינן ליה משום דאי תפש לא מפקינן מניה וע"ז יצאו ז"ל לחלק וכ"א לדרכו פנה אבל מרן שפסק ביו"ד סי' שט"ו דגם בס' בכור אין מוציאין מידו א"כ ס"ל דגם תפישה של"ב וגם אחר שנולד הספק וכו' כולהו מהנו דדמו לס' בכור והגם דהכא יש בידו שטר והש"ך כתב שם דתפישה נגד השטר לא מהנייא משום דבעל השטר הוא המוחזק ואף דהתומים שם והקצה"ח בקו' הספקות חלקו עניו הנה הנתיבות שם וישב עליו והו"ל ס' מי נקרא מוחזק ובזה אכתי לא ידענו דעת מרן איך ס"ל מ"מ לאו תברא היא דהא ביש מחלוקת מי נקרא מוחזק עיין לכנה"ג בכללי הקי"ל או"מ דאזלינן בת"ר, והכא עיין לו שם באו' מ"ה שכתב כי הריב"ש והר"ן והרמב"ם והרשב"א והרדב"ז והר"י הלוי וכל הסוברים דגם במקום השטר ל"א מגו להוציא ס"ל דבעל השטר לא הוי מוחזק וגם הסוברים דאמרינן מגו הוא מטעם אחר וכ"ך בסי' ס"ה הגב"י או"ל, וגם המט"ש בכללי הקי"ל אומ"ד קבץ רובא דרבוותא דסל"ה ובזה רוחא שמעתתא דהעיקר דתפישה גם נגד השטר מהנייא להו

אתאן השתא לשאלה האחרונה שהמוסר הזה יש לו שטרי מו"ש על הכוללות האם גם בלי תביעת ההפסד שהפסיד אותם יוכלו שלא לפרוע לו כדין החשוד שמוציא שטר על היתומים המוזכר בח"מ סי' צ"ב סי"ב, בזה צריך לעיין בכמה ספיקות

א) דלא הוזכר זה רק ביתומים ומאן יימר דבממון עניים כזה יהיה לו דין יתומים ב) דלא נאמר זה זולת כשלא האמינו הלוה עליו ועל יורשיו והכא אותם הממונים כותבים שמאמינים את המלוה עליהם וע"כ הבאים אחריהם לשרת בקדש ובמאמינו עליו ועל יורשיו קי"ל בסי' ע"א ובסי' ק"ח דביתומים גדולים גובה בלא שבועה וכיון דא"ץ שבועה גם אם הוא חשוד לא יפסיד ג') דאולי בשטרי מו"ש דידן דינא הוא דיכול לעכב המכר בידו כיון שההטבה לחזרת המקח אינה אלא מהמוכר וא"כ נימא דהני שטרי לאו לפרעון קיימי ואין חשש שמא נפרע גם לאחר זמנו שנאמר שחייב שבועה שמא נפרע ולהתיר ספקות אלה קמא קמא הנה המעיין בסה"ק יש מאין ח"א סי' י"ב יראה שכבר היה ומעשה כזה פעי"ק במשכנתא שההטבה היתה מצד הממשכנים והממושכנת בידו היה רוצה להחזיק בה לד"ע ומטיבותייהו דבדה"ץ שמו עיניהם עלי לעיין בזה ואני בעניי העליתי שמה דבין מצד הדין בין מהמנהג אין בידו לעכב לא במשכנתא ולא במו"ש יעוש"ב וכן נגמר הדין ונעשה מעשה בנדון ההוא וכן אנו דנין בכל יום בבא הלוה לפרוע שהמלוה מחזיר לו את מקחו ונמצא דהנך שטמו"ש לפרעון קיימי, ויוכלו היתומים לטעון ואנן טע"ל שמא פרע אביהם, ולספק ממון העניים אם דינו כיתומים הנה מתוך דברי הריב"ש בסי' תק"ז מפורש שדין הקדש עניים כדין היתומים וכן למד מדבריו מהרש"ג בסוס"י י"ז לענין זה דנאמנות וכן יש ללמוד ממ"ש מר"ן ביו"ד סי' ק"ס לענין רבית דרבנן דשוים הם בהיתר, וממילא יש ללמוד להשוותם ליפו"ך בכל דיניהם, וגם בדין זה דחשוד המוציא שט"ח עליהם שיפסיד יהיו שוים שכמו שמפסיד לגבי יתומים כן יפסיד לגבי ממון עניים, ובפרט דממון זה עצמו יש בו זכות גם ליתומים גדולים וקטנים ומאן ספין להוציא מהם לחשוד, ואודות הנאמנות מלבד שבסי' ע"א פסק בס"ב דהא דמהני נאמנות בלא קנין דוקא בשעת הלואה אבל לאחר הלואה ולא קנו מניה לא משתעבד ע"כ והכא ידוע דבשעת הלואה ודאי לא האמינוהו דהא בשעה שלוקחים המעות כותבים לו המכר ואחר זמן מועט אז כותבים ומתחייבים בשכירות וההטבה ועליהם השעבוד והנאמנות ואם לא יעשו כן יהיה בסוג רבית וכמ"ש הפוס' ע"ש בס' יש מאין דזהו עיקר ההיתר וכן כותבים להדיא בכל השטרות אחר