יש מאין חלק ב שנה

עסק ביש אבל יתחמץ לבבי וכליותי משום דהתם קאימנא בגופא דעובדא ועין ל'ו ראתה הכי הוה, עוה עוה, אשר כמוהו לא היה לעולמים ותורה חוגרת שק לתבוע עלבונה, משום בזיונא, רח"ל, לזה חם לבי משום עשה דכבוד תורה ואמרתי אלקטה באמרים, מפי סופרים, משפט האיש הזה בכל נתחי השאלה הנז' ואומר א) לענין הנדוי דבר פשוט דבר נדוייא הוא אי משום בזיונו לכמה ת"ח, ובפרט כ ביזה למורי הוראות, וגם לשאר הראויים להוראה ואי משום חילול ה' שהן בעון יש לו שם תלמיד חכם ועזב מקור מים חיים, והלך להקביל לעש"ג והבריות אומרות עליו ראו ת"ח המתיימר בכבוד התורה אותה השליך אחרי גוו ומה יעשו אזובי קיר ובפרט בהקבלתו על רבנים בתור רוצחים ואוה"ע מונין בזה את ישראל לאמר ראו אומה זו גם רבניהם רוצחי נפש ושתים הנה קוראותיו לחייבו נדוי כמפו' ביו"ד סו' של"ד עשז"ב ובל"ז הענין מצד עצמו בהקריב משפטו לעש"ג ועזב ב"ד ספרדים ואשכנזים שבעירו או אפי' בעיירות אחרות הדבר הזה מחייבו נדוי כי עבר על מקרא מלא ופירושו הידוע אפי' לדרדקי דבי רב בפירש"י בחומש אשר תשים לפניהם ולא לפני גויים, ובח"מ סי' כ"ו פסק שאפי' נתרצו שניהם לדון בפני גויים אסור וכל הבא לדון לפניהם הי"ז רשע וכאילו חירף וגידף והרים יד בתורת משה, וסיים בהגה דיש ביד ב"ד לנדותו ולהחרימו וכו' וכן מחרימין המחזיק ביד ההולכים לעש"ג וכתב הסמ"ע דאפי' במידי דעביד איניש דינא לנפשיה (כלו' שברור לו שהחפץ שביד פ' הוא שלו) אסור לעשותו ע"י גוי ע"כ ונשנה דין זה בסו' שפ"ח ס"ה וגם ביו"ד סי' של"ד סמ"ד ע"ש, ובב"י שם בסי' כ"ו הביא תשו' אדוננו הרשב"א ז"ל שכתב בזה"ל חלילה לעם קדוש לנהוג ככה ועושה אלה מפיל חומת ההורה ועוקר שרש וענף והתורה מידו תבקש ואומר אני שכל הסומך בזה לומר שמותר משום דר"מ טועה וגזלן הוא ואפי' גזלה ישיב רשע מקרי, וא"כ האיש הזה שעבר על כ"ז ואין כונתו רק לנקום נקם במהרהרים אחר מדותיו אבל און כאן אפי' ריח חשד להעליל עליהם בשרפה אין מי שפוטר אותו ואת עוזריו מהנידוי, ועיין בתשו' מור"ם סי' נ"ב מה שהאריך בחיוב הנידוי לאותו האיש שנסמך על עש"ג ובמהרא"ש סי' קנ"ח גם הוא האריך בזה ופסל את האיש ההוא גם להיות ש"ץ אפי' באקראי וראוי לעונש גדול כמעט אינו נמנה בעדת ישראל וראוי להרחיקו עש"ב, וכל הספרים מלאים מזה והוא פשוט ב) לענין פיסולו לעדות הנה בח"מ סי' ל"ד סכ"ב מפורש כי המוסרים לאנסים פסולים לעדות ולענין השבועה בסי' שפ"ח ס"ח כתוב אין משביעין את המוסר לא שבועת התורה ולא שבועת היסת מפני שהוא רשע ואין לך פסול יותר מזה ע"ש, ואם זה האיש הוא בסוג מוסר אע"ג דלפום ריהטא נא נזכר בש"ע לענין תשלומין רק במסר ממון ממש כגון שנשא ונתן ביד או אפי' הראה ולא שגרם בדברים מ"מ היורד לעמקן של דינים ידע דג"ז הוא בכלל מוסר וכמש"ש ס"ב המוסר וכו' חייב לשלם וכו' אע"פ שלא נשא ונתן ביד אלא הרגיל בלבד ופי' הרגיל היינו אפי' בדברים וע"ש בס"ט, ועיין באבק"ר סי' פ' ופ"א ששם המבי"ט ומרן ז"ל חייבו את רבקה בתשלומין אף שלא מסרה רק בדברים ויותר מפורש בתשו' מהרי"ל סי' פ"ו שכתב ודל מהכא כ"ז אפי"ה הוי מסור כיון דלא עשה עפ"י שום מורה או קהל דאפי' לחייב את חבירו ע"י גויים לעשות לו דין ישראל מסור גמור הוא אם נא הרשהו קהל או מורה כדאיתא בתשו' אלכסנדרי וכן במרדכי בפ' הגוזל עצים וכ"מ להדייא תשו' ר' יואל ור"א שלהי ב"ק דחשיב ר"א מוסר גמור עש"ב, ומינה לנד"ז דעשה שלא ברשות דהוי מוסר גמור ולא יוכל להתנצל דנא היתה כונתו בקובלנא להזיק רק להציל הפסד שרפתו, ויתלה עצמו באילן גדול ר"א מטולא ז"ל שהביא ס' מור"ם בסי' שפ"ח בי"א קמא דלא מקרי מסור רק במתכוין להזיק ולא במתכוין להציל את שלו, דמלבד שסיים שם מור"ם וי"ח ובד"מ מפורש דהלכה כי"ח וכ"כ בפשיטות בתשו' סי' פ"ו משום דאדם מועד לעולם גם הש"ך בסקכ"ו כן פסק והמשכה"ר אות מם האריך לבאר דכן הלכה ולא נמצא הפוסק כר"א מטולא