יש מאין חלק ב שנג

כתב שמא חזר אלא שמא יחזור ור"ל דנהי דשמא חזר ל"ח מ"מ שמא יחזור להדייא בפנינו ובזה יסתר דינו דרבה בר אבוה והו"ל לחוש ולא ידון וכמ"ש התו' שם בב"ב בכונת הש"ס דקאמר וליחוש דילמא הדר ביה ע"ש ואמר אביי דגם לזה לא חשש משום דאותיות נקנות) מ"מ הנה מהריק"ו ז"ל שרש קס"א גם הוא כתב בנדונו דלא חיישינן שמא נמלך והרגיש מהך דמצא דייתיקי וכו' לא יחזיר לא לזה אלא לזה שאני אומר כתובים היו ונמלך עליהם שלא ליתנם ותי' דשאנ"ה דאתרעו בנפילה והמבי"ט ז"ל ח"ג סי' ק' נשאל במי שהקדיש בתים ושטר ההקדש ביד הקהל ואח"כ מכר הבתים ודן הרב דאמרינן שמא נמלך ונשאל על נדרו והקשו לו מהך דמהריק"ו דל"א נמלך אם לא משום ריעותא דנפל ותי' דהכא נמי יש ריעותא שהרי ראינו שמכר הבתים אחרי כן ע"ש ואותם הנדונות לא היה בהם תנאי שיוכל לחזור ואעפי"כ מפני אותם הריעותות חשו לנמלך ומעתה בנד"ד שהתנה מתחלת הזכיה שיוכל לחזור נראה שהיא ריעותא גדולה בעיקר הזכות וחיישינן לחזרה וגם שאין השטר ביד מקבלי המתנה והו"ל כמצא דייתיקי שכתב מהריק"ו דמשום דאתרעאי בנפילה חיישינן לנמלך כ"ש השתא דיש ריעותא בתחלה שהתנה וריעותא לבסוף שלא נמצא השטר בידם דיש לחוש לנמלך לחזור כתנאו הראשון ועיין בתו' בב"מ דס"ו ע"ב ד"ה התם וכו' דמשמע דהיכא דיש לו לחזור מן הדין ל"א דחזר הטעם הוא משום דיש לנו לומר ניחא ליה דליקום בהימנותיה ע"ש וא"כ הכא דלא שייך טעם זה דהא מעיקרא התנה שיוכל לחזור ואין כאן הימנותא אמרינן שמא חזר בו, ומה גם עון רואה למעלה דמכח הטעמים הראשונים כל זכות הפרטים של הצוואה אין בה ממש ואין אנו דנין עתה רק על הקרקעות דנראה דשכירות היוצא מהם אינו נכנס בעסק שותפות המנוח עם אחיו ובני אחיו כדי שנאמר שאעפ"י שלא ייחד מזה חלק למקבלי המתנות בסוף יוכיחו הפנקסים חלק כ"א ואחד, אלא שאעפ"י שהם שותפים אולי עושים חשבון כמה עולה בכל שנה ושנה ונוטל כ"א חלקו ואם הדבר כן נמצא שהמנוח היה נוטל מזה חלקו וחלק מקבלי המתנות לעצמו מבלי שייחד לכל אחד מהם חלקו לזכותו והשתא אם נמצא שכן עשה אין לך חזרה יותר מזה כיון דמן הדין הי"ל להשליש חלקם ביד אחרים עד שיתברר לבסוף אם חזר בו יהיו שלו ואם לא חזר הם יקחו חלקם דכל דבר שתלוי ועומד בעי השלשה עד שיתברר מו הוא הזוכה בו, וכמ"ש בח"מ סי' רמ"ה ס"ה באומר נתתי שדה לאביך והבן אומר לא נתת דמשלשין הפירות עד שיתברר וכן ביו"ד סי' קע"ד ס"ד וה' במכר שדה ונתן לו מקצת דמים ונשאר השאר אם אמר המוכר ללוקח לכשתביא שאר המעות תקנה מעכשיו שניהם אסורים לאכול פירות, המוכר לא אולי ישלים הלוקח ויקח הקרקע ונמצאו הפירות שאכל רבית אותם שנשארו וכו' אלא מניחים אותם ביד שליש וכו' ע"ש וכיון שלא השליש אמרינן שחזר ממה שזיכה להם מהיום והחזירם לזכותו, ובלא זה כבר הוכחנו דבנד"ז יש לחוש שחזר בו. ומכח כל הטעמים הנז' נשארו הכל לזכות היורש ואין לזוכים חלק ונחלה עמו מן הדין, וגם משום מצוה לקיים דברי המת אינו חייב כיון שלא השלישם ביד שליש לשם כך ואע"ג דבש"ע סי' ד"ן הביא מחלוקת בזה הלא אנן קי"ל כי"א בתרא ובפרט שכן פסק בסתם סי' רנ"ב דל"א מלקדה"מ אלא כשנתן ביד שליש לשם כך וסיים מור"ם אבל היו בידו מקודם ולא השלישם לשם כך וכו' אין בזה מלקדה"מ ע"ש, ומאחר דאין כאן מלקד"ה יכול היורש לאמר אין אני צריך להם ויסלקם מהאפוט' וכמ"ש רי"ו במישרים וכו' כתבו הפוס' דאם מינה האב אפוטרו' לגדולים יכולים לומר אין אנו צריכים לאפוט' ומוציאים מתחת ידו, זולת אם השליש ממון בידו לעשות כו"ך משום דמצוה לקיים דברי המת כדאמרינן גבי המשליש מעות לבתו ע"כ ועיין למרן באבקת רוכל סי' צ"ב שנשאל ע"ז והשיב דהגדול יכול לסלק אפוט' שמינה אביו ולאמר א"ץ לו אם לא השליש בידו מעות וסמך ע"ד ר' ירוחם הנז' ומי יבא אחרי המלך, הכלל העולה מה שהחליטה דעתנו בצוואת המנוח בנין מנחם משה ז"ל מעיר עדן יע"א עפ"י