יש מאין חלק ב שנב

הקרקעות כדי שלא יתבטל השטר, אלא, דמ"מ יש צדדים אחרים חזקים להפיל גם זכיית הקרקעות, חדא, זה פשוט שאע"ג שכתב המצוה שהוא נותן במתנה גלוייה ומפורסמת אינם אלאי פטומי מילי ודינה כמתנתא טמירתא שאין בה ממש כמפו' בסי' רמ"ט ס"ג דכל מתנה בין של בריא בין של שכ"מ צריך שתהיה גלוייה ומפורסמת והכא כיון שלא ראה אותה רק הוא ושני עדים הנז' אין זה פרסום דהא סיים מרן שם ל"מ אם אמר לעדים תתחבאו וכתבו אלא אפי' אמר סתם כתבו לו אינה כלום הרי ידיעתו. עם שני עדים אין זה פרסום אלא א"כ אמר כתבוה בשוקא וחתמוה בפרהסייא וכו' והכא לא ציוה לעדים לפרסמה לא בלשון זה ולא בכיוצא בו ואע"ג דשם ס"ה כתב יש מי שאומר דהאידנא לא חיישינן לסתמא וכו' הלכך כשמצוה לכתוב שטר מתנה סתם דעתו שיכתוב כמנהג הסופרים הלכך הוי כאילו אמר כתבוה בשוקא וחתמוה בברא לאו למימרא דאע"ג שאינו כתוב כן כאילו כתוב אלא נומר דהוא א"ץ לצוות כן אבל העדים מבעי להו למכתב דנכתבה בשוקא וכו' וכמו שמדוייק ממ"ש הלכך כשמצוה וכו' דזהו שא"ץ אבל העדים יכתבו ואם לא כ"כ יש לחוש שאמ"ל התחבאו וכתבו וע"ש בפת"ש שכתב מרעק"א ז"ל סי' קל"ט שכן דעת מרן והזכיר שמהרי"ט ח"ג סי' נ"ד ומשפטי שמואל סי' כ"ה כן אסיקו להלכה והכא דהעדים לא כתבו בדבריהם כלום רק הוא כתב גלוייה ומפורסמת היא בטלה שאין זה רק דברים בעלמא, שנית, דכיון שלא הגיעה הצוואה ליד מקבלי המתנות בחיי הנותן לא זכו וכמש"ל מהטור דצוואה שכתוב בה אם לא אחזור בי כל זמן שלא הגיעה ליד מקבל בחיי הנותן לא זכה ופשוט דאע"ג דיש בה קנין קאמר דאע"ג דבעלמא מתנה שיש בה קנין לא בעינן דלימטי שטרא לידיה הכא דכתב שטר ולא נתנו לו נימא דהיתה כונתו להקנות רק בשטר ואין שטר לאחר מיתה וכ"כ הרשב"ם בב"ב דקל"ה גבי דייתיקי קשורה ע"ש ומ"ש עוד שכתב ולאו דוקא בדייתיקי קשורה על ירכו אלא אפי' נמצאת ביד אחרים נמי לא זכה המקבל ועל ירכו לרבותא נקטיה וא"כ ה"ן שיצאה מתחת יד האפוטרופוסי' ולא מיד המקבלים לא זכו, ואין לומר דיד האפוט' כיד המקבל דהנה בס' תומת ישרים סי' נ"ה בנדונו שדן שלא זכה המקבל מפני שלא יצא השטר צוואה מתחת. ידי כתב וא"ת זכין לאדם שלא בפניו וכיון שהגיעה ליד האפוטרו' מחיים הרי זכו בו למקבלי המתנות הא ליתא דיד האפוטרו' כיד המצוה ולא כיד המקבל וגדולה מזאת אני אומר שאפי' הוה נותנו לאחר מחיים ואמ"ל תן זה לפ' אחר מותי לאו כלום הוא לפר"ת שכתב דל"א תן כזכי אלא בחוב ע"כ ואם תראה למהרד"ך ז"ל סוף בית ל"ב שכתב דכשמסרה לאפוטרו' כאילו מסרה למקבל. דקדק שם ותמצא דל"א רק באמר לו זכה לפ', וממילא בנד"ז אפי' שיצאה מיד האפוטרופו' כיון שלא יש עדים שמסרה להם בחיים ואיכא למימר שאחר מותו אז באה לידם מבית גנזיו כי היורש לא נמצא שמה וגם אם יש עדים שמסרה לידם בחייו צריכים להעיד ששמעו מפיו בעת המסירה זכו בזאת למקבלי המתנות האל"ה לא זכו דאדיבורא דאפוטרו' לחוד לא סמכינן כי הם קרובים למצוה ולכל מקבלי המתנות ופסולים לעדות זו, שלישית, דכיון שיכול לחזור בו כל ימי חייו והאריך שנות מספר בין זמן הצוואה לזמן פטירתו מאן לימא לן דלא הדר ביה ואע"ג דאשכחן להתו' בב"ב דקי"ד שכתבו בסתם מתנת שכ"מ דלא חיישינן שמא חזר בו וכ"כ הרב פרך השלחן בסי' רמ"ו אומ"ו משם הרמ"ה בפ' מ"ש סו' קל"א ומש"מ לב"ב משם הרשב"א והרא"ש והר"י,. וכ"כ משד"ר ז"ל דקפ"ב מדנפשיה, (שם תמה עה"ש ממ"ש רש"י ביבמות דקי"ו על מ"ש רבא דלתרי יוסף בן שמעון לא חיישינן והביא ראיה מהך שטרא דנפק במחוזא בשם חבי בר נאני דהוו תרי חבי תמן ואגבי ביה זוזי רבה בר אבוה ודחי ליה אביי דהתם ליכא למיחש לא לנפילה ולא לפקדון מאי אמרת דילמא מסר ליה ופירש"י שמא נתנו לו ולא קנו מידו ושמא יחזור בו ליכא למיחש דאותיות נקנות בכתיבה ומסירה הרי דלולא טעם דאותיות נקנות הוה חיישי' לחזרה ולעד"ן שאין כאן קושייא דרש"י לא