יש מאין חלק ב שמט

מפני שמועיל לכל מילי גם למטבעות דאינן נקנין בק"ס נקנין באגב כמ"ש בסי' ר"ג ולשט"ח דאינן נקנין רק בכתו"מ אינהו נמי נקנין באגב כמ"ש בסי' ס"ו, ומ"מ אחר התבוננות נראה דלא הועיל במעשיו שהי"ל לכתוב ואני מקנה לו קרקעות ובתים בק"ס ואגבן אני מקנה לו מטלטלים ומטבעות וכו' דבלא זה לא קנה בהאגב וכמו שנראה מדברי הרמב"ם בה' מכירה והטושו"ע בסי' ר"ב דצריך להקנות הקרקע בתחלה ואח"כ יאמר קנה מטלטלים אגב קרקע וכ"כ הרא"ש להדייא בפסקיו למס' קדושין דכ"ו על מ"ש והלכתא אגב וקנה בעינן יכלו' צריך המקנה לומר לקונה קנה האי ארעא וקנה אגבה הנך מטלטלים ע"כ גם הרמ"ה לב"ב דקע"ה בדרכ"ד מהספר כתב דבקנין אגב בעינן שיאמר כן קנה לך האי קרקע ואגבו קנה לך הנך מטלטלים ולא סגי למטלטלי בלשון הקנאה דאמ"ל גבי קרקע עד דאמ"ל נמי לשון הקנאה גבי מלטלי' דמקני ליה אגבו ע"כ וכ"ן דעת מהרש"ך ח"א סי' קמ"ו שכתב ובנדונו והלכה רווחת בישראל דכל שאינו צבורין בעינן אגב וקנה באופן שהיה צ"ל והקנה להם ארבע אמות ואגבן הקנה להם שאר נכסיו והלשון הכתוב בצוואה האר ואין לו שום הדמות ולזה ע"כ ועיין למהרש"ח סי' ל"ד דחולק בזה על מהרש"ך אבל מהר"ב אלייאס ז"ל ס"ל וכמהרש"ך ע"ש ובעצם דברי מהרש"ך ז"ל עיין להרב פ"מ ח"ב סי' צ"א דהרב השואל ומהרי"ב ז"ל הבינו בדעתו דבעי תרתי קנין בקרקע לבד וקנין באגב לבד אבל הרפ"מ ס"ל דל"א מהרש"ך אלא שם דלא היה קנין כלל וכ"ן מדברי מהראנ"ח ז"ל ח"א סי' ע"ז שאין פקפוק רק אם לא היה שם קנין כלל, גם מהרש"ג במשפטים סי' ד"ל בתחלה ביטל האגב של נדונו עפ"י ס' מהרש"ך ושוב פקפק אולי לא אמר מהרש"ך רק וכשלא היה שם קנין כלל (אני תמה לפי מה שהוכחתי מהרמב"ם והרא"ש והטושו"ע דכולהו סברי דבעינן קנין בקרקע וקנין באגב) וסו"ד דב"ז דאי בעינן קנין בתרוייהו או לא הוא מחלוקת האחרונים ועיין להרב רוב דגן שאלה ב' לה' מתנה שהאריך בזה ואסיק דמידי פלוגתא לא נפיק וממילא היורש הוא המוחזק וכ"ש למש"ל דהרמב"ם והרא"ש וש"ע ס"ל דבעינן תרתי יש לנו לפסוק כמותם אפי' להוציא מהמוחזק ובפרט למה שחידש מהרש"ג ז"ל שם דאפי' אי לא בעינן רק קנין אחד והיה שם קנין ל"מ דאימור קנין זה אינו קנין לעצם הדבר אלא נסמך אל קנין האגב לחזקו ובנפול היסוד נפל הבנין והגם שערער בזה מתשו' הרשב"א שהביא הב"י סי' קצ"ו מחו' כ"א דכל שיש קנין אמרינן מגופו של קרקע קנו מידו מ"מ כתב דכיון שהג"א פליגי עליה בזה היורשים יאמרו קי"ל, ועיין עוד למהראד"ב ז"ל הוב"ד בבני שמואל סי' ז' דל"א הרשב"א רק כשכתוב בפירוש וקנינא מניה לחזוק התנאים ובנד"ז ליכא וכ"ש לדידן שדנין כהש"ע, הנה בסי' רמ"ה בקנין אתננו כתב בסתם דאפי' העידו עליו עדים לא זכה המקבל והגיה מור"ם ואפי' קנו מידו וכו' וסיים מרן וי"א שאם קנו מידו מהני קנין אתן והי"א הוא הרשב"א משום דס"ל מגופה של קרקע קנו מידו וא"כ לס' קמייתא שכתב בסתם ס"ל דלא כהרשב"א ואנן קי"ל דסתם וי"א הלכה כסתם, עוד מצד אחר איכא תיוהא רבתי בקנין אגב זה והוא דהגם שהקדמנו דמתנה זו היא כמתנת בריא דבעיא קנין משום שעשאה והוא בתקפו דטעם מתנת שכ"מ דלא בעיא קנין מפני שלא תטרף דעתו או מפני שאין לו זמן להקנות כל דבר כתקנו וכמ"ש בתשו' הרשב"א שהביא הב"י בסוס"י ר"ן משא"כ כשהוא מצוה והוא בריא מ"מ השתא דכתב בה אם לא אחזור בי נשתנה הדין דאע"ג שמור"ם בסי' נז"ר פסק דגם בזה צריך קנין עכ"פ אין דינה כמ"ב לגמרי דמ"ב נגמר קניינה מעת הקנין אבל זאת שכתוב בה אם לא אחזור בי הנה הטור בסי' ר"ן כתב' וז"ל מי שמת ונמצאת קשורה בו מתנת שכ"מ שאינה חלא אלא לאחר מיתה או שמפורש בה אם לא אחזור בי אלא לאחר מיתה שהרי גם בזה לא נגמר קניינה אלא לאח"מ שהרי בל ימיו יוכל לחזור בו לא יתנוה לזה שכתובה על שמו דכל זמן שלא הגיע למקבל בחיי הנותן לא זכה ע"כ ובב"י הביא שכ"כ התו' בשם ר"ת וכ"פ הטושו"ע בס' נז"ר דהוייא כמתנת ש"מ והרב נאמן שמואל דקנ"ט