יש מאין חלק ב שמז

עצמם השיבוהו שחלוקה זו יסודה עפ"י אותו פשר שעשו ולא החזיקו עמו מה להם עתה כי יזעקו ואפי' במקום אחר דשייכא הך טענה עיין להרא"ש דס"ט סי' וי"ו דאין אדם נאמן לומר טעיתי בכל גוונא והטור בח"מ סי' קנ"ד כתב משם גאון דאפי' לא ידע מחי' בטעות כי האי דלא מוכחא מלתא דטעות הואי הויא מחילה ע"ש ואע"ג דמרן בבד"ה תמה ואמר דאטו כ"ע דינא גמירי ומ"ש דלא מוכחא מלתא כיון דהוי דין זר מוכחא מלתא ע"כ מ"מ לא מפני זה דחה דברי גאון מהלכה שהרי בסי' רמ"א פסק כתשו' הרשב"א דהמוחל לחבירו כל מה שיטול מנכסיו יכול לחזור בו קודם שיטול אבל מה שנטל נטל וכתב הסמ"ע דדעתו כמ"ש הטור בסי' קנ"ד דכיון דלא מוכחא מלתא דבטעות הואי מחי' היא ע"ש והשתא הרי גם שם לאו כ"ע דינא גמירי וגם הדין הוא דין זר ואפי"ה פסק כהרשב"א דאזיל בשטת הגאון ז"ל אלא ודאי אע"ג דתמיהה ליה להלכה לא זז מינה ועיין בפת"ש סי' כ"ה סקי"ג מ"ש משם הרב משכנות יעקב וכן מ"ש בסי' רמ"א סק"ד משם זכרון יוסף ז"ל דגם מרן מודה היכא דלא מוכחא מלתא דטעות הואי הוי מחילה וכ"כ בשו"ת רמ"א סי' ע"ד והגם כי זכורני מבוכה לפוס' ז"ל בזה מ"מ למוחזק די לו בהני לומר קי"ל, ומכל הני טעמי לע"ד אני דן כי סי' משה ובן היבם סי' בנין ז"ל נקי הוא מתביעתם הנז' ודברי שכתבתי בפורטו סעיד אם ירצו לישען בנד"ז אין בהם כדי סמיכה וציי"מ וימ"ן: חושן משפט סי' א'

הגדתי היום כו מזה כמספר ירחים נדרשתי לאשר שאלוני לעיין בצואת המנוח האדון בנין מנחם ז"ל מעי"ת עדן יע"א ולצדד לקיומה וכאשר שמתי לבי אליה בדרך העברה בעלמא נלע"ד שאין יסוד לקיומה ושומה היתה בלבי שלא לגלות דעתי כי יש אלדים שופטים בארץ ומהם תצא תורה, אמנם כהיום הזה נשאול נשאל מעמדי על זה מאת בא כח היורש הרה"ג ר' דוד שניאור זאהן הי"ו ועמו מכתב מהיורש האדון משה בנין הי"ו עצמו קובל ומתרעם עלי ועל הבדה"ץ הי"ו שאנחנו חייבים לחו"ד על הדין והאמת ולא להשמט שבזה תעבור נחלה דאורייתא ע"י עש"ג שהם מתחשבים שמה בענין הצוואות לפסקי הרבנים ואחר שכבר ערכו פס"ד המנגדים לקיום הצוואה אם נחריש תהיה לו זאת לפוקה ולמכשול ומסיים בזה"ל ויבין האחריות הגדולה שמקבל עליו כל חכם שיוכל לברר זכותי ונמנע ע"כ ובודאי ירמזון מליו למ"ש בח"מ סי' ט' ס"ז שאם שותק עובר משום מדבר שקר תרחק וע"ש בסמ"ע בשם מהרש"ל דזה נאמר אף כששני בע"ד עשירים ומה גם כי שומע אני שהאפוטרופוסי' ומקבלו המתנות המה יראי אלד'ים שונאי בצע אשר לא כדת, ולזה נעתרתי לעיין בגוף הצוואה כפי ההעתק שבא לידי ולהחליט בזה מה שיורוני מן השמים

וראשית כל אקדים שבכל מקום אשר פסק מרן בשה"ט או בתשו' גם אם יהיה חולקים בזה אנן בדידן ומקום השאלה אחרי דב"ק נלך, שנית במקום שלא גילה דעתו ז"ל והיה שם מחלוקת היורש הוא המוחזק ושתיהם הלכות פשוטות הם א"ץ להאריך בם, וכולי יומא הכי דייני דייני, ומעתה נתחיל לבאר גם אילו היתה הצוואה קיימת מצד עצמה (מה שאינו כן כאשר יתבאר) צריך לדעת איזה סוג מנכסים נכלל בה דקי"ל בח"מ סוס"י ס"א