יש מאין חלק ב שמה

ממורישם הרב מנחם משה ז"ל וגם מה שקנו עד ש' 1893 שהוא הזמן שנפרד משותפותם סלים מנחם הכל חלקו לחמשה חלקים כנז' ולקח מ"א בנין ז"ל שני חמישיות והמה חומש חומש ונכתבו קושאן לכל אחד בחלקו במלכות ואח"ז בש' 1618 הקביל סלים מנחם על השותפים הנז' למלכות ותבע חלקו בריוח של חלק מנצור שהגם שמ"א בנין ייבם את אשתו אין לו רק חלקו בקרן ולא בריוח שהרויח החלק טרם שיחלוקו והשיבו בנין ויאודה ומנחם וטוב פה אחד בחת"י שאין לו לתבוע זה כפי הסכמת החוזה של השותפות שעשו ביניהם מזמן א מארם ש' 1891 וכו' וכן כאשר נדרש מ"א ז"ל במעמד כולם להגיד אם לקח סלים מנחם חלקו בחלק מנצור ענה בפני כולם ענה שחלק מנצור כבר נכלל בחשבון והתובע נטל חלקו בזה ולא לקחתי לבדי חלק מנצור אני לוקח השתי חמישיות מהפירמא בהסכם לפשרה עם התובע כפי שטר ההסכמה מיום א מארס ש' 1891 ע"כ, ועתה אדוני אחשבה לדעת כי בראותו כל העובר תענה בי צדקתי להפך בזכותי ובפרט שהם קדמו וצדוהו ברמיה ולהט חרבו תחתי' נגדי ולא ניחא ליה למר ולהרבנים משלחיו הי"ו להניח המכשלה הזאת תחת"י וה' יחזירהו לביתו שש ושמח אמן המייחל לתשו' הרמת"ה פי, וזאת תשובתי

ידידי וכו' קבלתי מכתבך וכו' אשר קובל ומתרעם על תשובתי בפורטו סעיד וכו' אני לא השבתי שם לבע"ד עצמו רק לכמהר"ן אוחנא נר"ו אשר הראני כתב ידו כשואל דין מה יהיה בזה ולפי הצעתו בכתבו השבתי כי הדין פשוט באה"ע שאין היבם נוטל השבח שהשביחו נכסי המת קודם חלוקה כולו לעצמו, וגם בשאלתו ע"ע מחילה בטעות כתבתי שאם יבררו בירור גמור שהיה בטעות יש לסמוך בזה ע"ד מהריב"ל

אמנם עתה אשר צעקתו ותרעומתו באה אלי וראיתי כי הוא ריב בין אנשים להלכה ולמעשה והצעת לפני תוכן הענין אני אומר (אם ההצעה נכונה) לעד"ן שישתנה הדין ואבאר בדרך קצרה כי הספרים וגם הזמן אינם עמדי כתמול שלשום כי אני נודד בגולה, ואומר, שינוי השאלה מהתם להכא, א) שם הבנתי כי הדין היה לגבי היבם עצמו והכא מבואר שהדין הוא עם יורשיו כי הוא כבר חלי"ש ב) שם לא נתפרש כי התובעים הודו בשום זמן על הפשר בהחוזה ועתה מפורש בהצעה הזאת כי ידעו והסכימו עליו בזמן שהיו גדולים, ג) שם היה השאלה באופן שהם לא ידעו הדין שיש להם לטעון כן והויא מחילה בטעות ועתה מפורש כי טענה זאת ממש טען סלים בפניהם והם עצמם השיבו שלפי החוזה אין בה ממש, ומעתה תחת שלש אלה רגש"ה אר"ש להפך בזכות יורש היבם, ונתחיל מקמייתא הנה נודע דאע"ג דקי"ל דהשבח הוא לכל האחים בשוה טרם חלוקה מ"מ בב"ב דקכ"ו אמ"ר הונא אמ"ר אסי בכור שמיחה מיחה ובטח"מ סי' רע"ח כתב שאם מיחה הבכור בפשוטים ואמ"ל אל תשביחו הנכסים עד שנחלוק ולא שמעו לו והשביחום אם לא עשו בהם שינוי הבכור נוטל פ"ש בשבחם אבל אם עשו בהם שינוי וכו' קנאם בשינוי וכו' ע"כ והנה פשוט שמ"ש קנאום בשינוי היינו אם השביחום לבדם אבל כאשר אמר נחלוק ואם לאו אטול פי שנים והמשיכו שותפותם והיו מתעסקים בסתם יחדיו דין הוא שיטול פ"ש הבכור בכל מה שישביחו כי מעת שגילה דעתו שרוצה לחלוק תכף זכה בחלק בכורתו וכמ"ש התו' בב"ב דקכ"ג בס' רבנן דבהניח להם אביהם פרה מושכרת שיחלקו השכר בשוה וז"ל אע"ג דבדי"ג אמרו בכור ופשוט שהניח להם אביהם עבד ובהמה טמאה עובד לזה יו"א ולזה ב' ימים ה"ן אם אמר הבכור או תחלקו או אטול פ"ש הרשות בידו וכ"ך קצה"ח בסי' רע"ח סק"ה משם הר"ן בב"י ע"ש וטעם הדבר שדי בגילוי דעתו ולא דמי למ"ש במי שהיה נשוי דצ"ג בשותפים שהטילו לכיס זה מנה וזה מאתים וקנו שור לחרישה דלכ"ע השכר לאמצע כתבו התוס' בב"ב די"ג והמרדכי בפ' מי שהיה נשוי שאני שותפים דמעיקרא אדעתא דהכי נשתתפו משא"ך לגבי בכור ל"ש זה ובמרדכי כתוב דמן השמים הקנו לו ועיין בדברי ריבות סי' ר"ח ומהרש"ך חלק ראשון סימן כ"ב בנדונם דאע"ג דרמי עליהון אבוהון גודא רבה שלא לחלוק הירושה עד שינשאו אחיותיהן בכל זאת דנו שהבכור נוטל