יש מאין חלק ב שמג

ומודים שהוא כת"י של אביהם שאינו גובה כלום. והכא אפי' חרם ליכא דלא אמרו שם אלא בכת"י דמוכח מיהא דלוה אלא דלא ידעינן אי פרע משא"כ הכא דמי יימר דלוה מעולם ועוד לא אמרו התם אלא ביורשים גדולים דידעי במילי דאבוהון ואפשר פקיד להו משא"כ הכא דיתומים קטנים נינהו, ובכגון דא צריך לאודועי כי קרוב אחד להרי"ץ הנז' בא והעליל לטעון שה"ר חיים והרי"ץ בחיי אביהם היו כולם סמוכים על שלחן אביהם וכולם היו משתכרים יחד להרווחת הבית ואחר מיתת אביהם עד היום עדיין לא חלקו והכל לאמצע, וגם בזה ענינו דמילי דכדי נינהו כיון שזכיות נכסי חיים כתובים על שמו והניחם ליתומים כבר הדבר יצא מפי מרן בסי' ס"ב באחד מהאחים הנושא ונותן תוך הבית ושטרות כתובים על שמו שאם הוא חי עליו להביא ראיה ואם מת על האחים להביא ראיה בעדים ולא על היתומים ותלי"ת כי שקרא לא קאי וכבר בע"ד יצחק בעצמו הודה לפי תומו, שאחיו חיים היה חלוק בעיסתו במשאו ומתנו לבדו ורק שהיה משתתף עמהם באכילה ושתיה משום ברכת הבית וכן נתברר גם מפי אחרים, וכיון שהם חלוקים בעיסתם כבר נתבאר שם שאפי' בעודנו חי על האחים להביא ראיה ולא עליו

עוד המציא לפנינו הרי"ץ הנז' שטר צוואה בשני עדים פשוטים אשר נתקבלה עדותם בפני שלשה אחרי מות הר"ח הנז' והשלשה הנז' כתבו מה ששמעו מפיהם וזל"ה באיין כל מא ענדי פמתאעי תחת כפה"מ באיין כא נעטי למראתי מרים בת מכלוף אבורמאד רבע פמתאעי, ויצחק כאי חתא הווא יעבי רבע פמתאעי ואולאדי כא לעטיהום אנץ פמתאעי ע"כ ורצונו לקחת רביע מנכסי אחיו, ומורשה אשת המת חיים משיב שמלבד שעתה כל נכסי המת הם משועבדים לכתובתה ולמזונותיה כל ימי מיגר ארמנותה. עוד בה כי אנן בי דינא אבוהון דיתמי אנן וצריכים לעיין אם הצוואה הנז' קיימת או בטלה והנה אמת נכון הדבר כי לא היה רצוננו לדון על צוואה זו כלל ממ"ש בחומ"ש סי' כ"ח דכל קבלת עדות שלא בפני בע"ד אין דנין עליה והכא יתומים קטנים כשלא בפניהם דמי וכבר ידוע מ"ש בחו"מ סי' ק"י דעדי צוואה אין מקבלים אלא בפני אפוטרופוס וי"א דלא מהני ומלבד מ"ש הרב כנסת יחזקאל סי' פ"ח דבדין זה רבו הפוסקים שפסקו דכיון דיש שתי דעות אין להוציא מן היתומים ע"ש בנד"ז אפי' י"ח דעה ראשונה לא יצאנו דאין ליתומים הללו שום אפוטרופוס ובאמת עובדא הכי הוה שלא נתקבלה עדות זו בפני שום אחד מצד היתומים אבל מחשש אולי יחזור הבע"ד לעשות קב"ע זו בפני היתומים כאשר יגדלו הנערים או בפני אפוטרופוס שלהם אם ימנוהו ב"ד וימצא במה לתלות לזה צריך הכתו'ב לאמרו דעם כ"ז לא יחרוך רמיה צידו, וכל עוד שהאשה יושבת על כבוד בעלה הדבר ברור שהיא ניזונית ממתנת שכ"מ כמ"ש באה"ע סי' צ"ג ובחו"מ סי' רנ"ב והתם נגלה דעת מרן דגם ממתנת מטלטלים דשכ"מ היא ניזונית כמ"ש בטעם הדבר שאין זוכה המקבל במתנת שכ"מ בין מקרקעי בין מטלטלי אלא לאחר מיתה, הרי שכלל גם המטלטלי' ודלא כי"א שהביא מור"ם שם באה"ע וכשתרצה לגבות כתובתה ג"כ גובה מהם דלא נאמר באה"ע סי' ק' שהמטלטלים שמכר או נתן אין האשה גובה כתובתה מהם משום תקנת השוק אלא במתנת בריא ולא במתנת שכ"מ כמפו' שם והדבר מוכרח מאליו דגם לדעת הב"י בסי' ס' דמתנה כמכר ועשו בה תק"ה משום דאי לאו דמטי ליה הנאה מיניה לא יהיב ליה אין זה שייך כ"א במתנת בריא ולא בשכ"מ ואין לטעות שאיבדה כתובתה כיון שציוה לה ליטול רביע מנכסיו ואית ביה קרקע ממ"ש באה"ע ריש סי' ק"ו, דשבוש גמור הוא זה דלא אתמר התם אלא בכותב לה בין בנים או בנות ולא עם אחרים עיין באה"ט סק"ב והכא הרי הרי כתב גם לאחיו מלבד דהתם מיירי כשנודע לה ולא מיחתה והכא מאן גלי לן דידעה, והכא שכתב לה כא נעטי למראתי שפי' לשון מתנה כבר מפו' שם בהגה סי' ק"ט דבלשון מתנה לכ"ע נוטלתן יתר על כתובתה, ואחר סילוק שעבוד כתובת האשה ותנאיה מעל הנכסים הנז' נמי עכ"ז אין לו ליצחק