יש מאין חלק ב שמב

וכטעמו דל"ש בזה אבל כשנשבע שבועה אחת כוללת קיום מעשה וביטול מעשה ושייך היתר השבועה לגבי קיום המעשה אפשר דהוחלה גם לגבי ביטול מעשה מכח מאי דקי"ל בסי' רכ"ט דנדר שהותר מקצתו הותר כולו דנשבע או נדר על שני דברים בכלל אחד והותר באחד מהם. הותר גם בשני וה"ן כשנשבע בכתובה אחר כל החיובים והתנאים הכתובים בכתובה כותבים לבסוף ונשבע לקיים כל הכתוב לעיל ועיין למהרשד"ם ביו"ד סי' צ"א ומהרש"ך ח"א סי' ק"ד שכתבו דבכה"ג שכתוב שבועה באחרונה על הכל דכשהותר אחד מהחיובים הותרו גם השאר אלא דאחר הישוב רואה אני דל"מ טע"ז הכא דהא בסי' רכ"ט פסק בש"ע דל"א נדר שהותר מקצתו הותר כולו אלא בנודר לעצמו אבל אם נדר או נשבע לחבירו לפרעו ולעשות לו מלאכה והתיר לו חבירו מקצתו לא הותר לו השאר וכו' ומוכרח לחלק בין הך לההיא דמהרשד"ם ומהרש"ך ז"ל הגם דהתם נמי הוי שם בחיובים שנתחייב הבעל לאשתו ואמרו ז"ל נש"מ הותר כולו ה"ט משום דהתם הוי ע"י התרת חכם דעוקר את הנדר מעיקרו ונעקר כולו בהתרת חכם ול"ש למימר מקצתו נעקר ומקצתו נשאר רק אם תהיה השבועה מפורטת ע"כ ענין לבדו וכמ"ש מהרשד"ם ז"ל אבל הכא דלא הותר רק מכח מחילת מי שהודר בשבילו נימא דלמאי דמחל מחל ולמאי דלא מחל (או דלא מהנייא ביה מחילה כנד"ז דביטול מעשה להי"א) נשאר בתקפו, ומ"מ כ"ז הוא דוקא לגבי שלא לגרשה או ליש"א אבל לגבי שו"ך וכתובה מחילתה מחילה כיון דקבעה זמן לקבלת הגט ולא באה ועיין בח"מ סי' כ"א במי שקבע זמן להשלים ביום פ' וכו' וה"ן דכוותה, ואם יבא הדבר לכופה להתגרש בע"ך או ליש"א נלע"ד שגם זה יכול מטעמא קמא שהוחלה השבועה משום אדעתא דהכי לא נשבעתי, וכ"ז אם יסכימו עמי מחו"ר עי"ק ת"ו ושאר בדה"ץ הי"ו וצור ישראל יצילינו משגיאות: סי' ה'

האיש נסים אביצרור נ"ע השאיר ברכה עזבונו לאלמנתו האשה וילדיה הבכור חיים והשני יצחק ושוב פגעה מדה"ד בחיים נ"ע והשאיר נכסים לאלמנתו ושני יתומיו הקטנים הי"ו דהיינו חלקו בקרקעות שירש מאביו עם קרקעות אשר משכן מאת הגויים בחובו ועם בחיר"א אחת הידועה לו פה תארודאנת לאחוזה, ועתה עמדו לדין לפנינו אנן ב"ד דח"ל האח יצחק הנז' מדבר בעדו ובעד אמו ת"ם ומורשה אל' חיים נ"ע, אחיה כמה"ר משה בורמאד נ"ו מדבר בעדה ובעד בניה יתמי הר"ח הנז', ובכן תבע הרי"ץ הנז' מזונות וכתובת אמו מעזבון אחיו הר"ח הנז' ובכן תבע הרי"ץ קני' מזונות וכתובת אמו מעזבון אחיו הר"ח נ"ע שירש מאביהם, ולא הוציא שטר כתובתה כי אמר שנגנבה ממנה בחיי אביו בעלה נ"ע ופסקנו לו דלא מיבעייא נדונייתה שאינה גובה, דבמה תגבה ולא ידעינן כמה אלא גם עיקר כתובה לית לה כמ"ש באה"ע סי' ק' ס"ו דהכא מקום שכותבין כתובה הוא ולא נתפשט שום מנהג לגבות בלא כתובה ואין לחוש למ"ש הבאה"ט משם הב"ש שם דלא שכיח לפרוע ולמחול בלא ידיעת ב"ד עי"ש כי כבר האריכו למעניתם ב"ד הגדול שלפנינו במראכש יע"א ומלכם בראשם המלך דוד צבאח ז"ל והעלו שכל אשה שאין כתובתה בידה לית לה כתובה ותנאיה והיא לו נדפס"ה למהר"א בלעיש ז"ל בספרו ציוני הטוח"מ ע"ש ומי יבא אחריהם וממילא רווחא שמעתתא לענין מזוני נמי דלית לה כמ"ש באה"ע סי' צ"ג סי"ח ואע"ג שכתב שם וי"ח הנה קי"ל סתם וי"ח הלכה כסתם וע"ש בבאה"ט דמשמעות הש"ע הוא שאף בשבועה שלא מחלה לא תגבה

עוד תבע הרי"ץ הנז' שנתן לאחיו חיים נ"ע שלש מאות דורוס מעזבון אביהם להתעסק בהם לשניהם ומהם עשה חובות הגויים, ואמינא ליה דזה דבר פשוט כיין שאין לו שום ראיה ע"ז רק תובע בפה שאינו גובה מהיתומים כלום וכ"ש הוא ממ"ש בחו"מ סי' ק"ח וסי' ס"ט דאפי' במוציא כת"י הלוה על יורשיו