יש מאין חלק ב שמא

מעידים על שני קדושין שהיו בשני זמנים נמצא שאין כאן על כל אחת מהם רק ע"א דעדי קדושין בזה אח"ז אין מצטרפין וה"ול קדושין בע"א ואינם כלום ואם אינם אלא קדושין אחד הרי הוכחשו העדים בחקירות הזמן ע"ש הנם לפניך דב"ק דאם נאמר שהם שני עניני קדושין הגם שכ"א אומר שהוה עם חבירו ומשנים הזמנים לא ביטל עדותם מכח הכחשה רק משום דהו"ל ע"א דבקדושין ב' עדים זה אח"ז אין מצטרפין וממילא בנד"ז דקי"ל דשני עדי כיעור מצטרפין וכמש"ל י"ל דתרי עובדי הוו ולא מיקרי הכחשה מכח סי' הרא"ש כנז'

המורם מן האמור דבנד"ז איכא שני עדי כיעור בקומתן ובצביונן וקם נו בזה דינא דסי' קט"ו דאע"ג שאין בידינו לאסרה עליו מ"מ משיאין לו עצה שמצוה לגרשה ותצא בלא כתובה ונדונייא ותוס' ולא תטול רק בלאותיה הקיימים, ואין בזה משום חרם רגמ"ה (גם לאשכנזים דלדידן בלא"ה אינו נוהג אצלנו עפ"י פסק הש"ע באה"ע סי' א' ע"ש) וכמו שמפו' כ"ז בסי' קט"ו בס"ד וס"ה ע"ש, ורק צריך לדעת מצד השבועה שנשבע הבעל על כל תנאי הכתובה דהיינו שכו"ע ושלא לגרשה בע"ך ולא ליש"א דנהי שמצד הדין יכול לגרשה בע"ך ולא תטול רק בלאותיה אבל אולי אריא דשבועתא רביע עליה וי"ס דאין ללמוד מחרגמ"ה לשבועה וכמ"ש בפסק דנסמית ע"ש אלא דהמעיין שם יראה דאסיקנא מפ"ס ומפ"ס דהיכא דאיכא אומדנא דמוכח אמרינן אד"ד לא נשבעתי וגם להתיר לו לגרש או ליש"א דהוי בקום עשה נימא הוחלה השבועה ועתה ראיתי להרב שערי רחמים ז"ל בחאה"ע סי' ב' בנדונו שטען הבעל על אשתו ששמשתו נדה והוא מכחיש שהאריך בכל המקצועות של חומר השבועה ואסיק בד"ט דיכול לסמוך על רוב הפוס' דיכו"ל אדעתא דהכי לא נשבעתי ואפי' בקו"ע אלא שהחמיר בנדונו מפני שלא היו שם עדים וכו' ע"ש וגם רבני ירושת"ו ז"ל נו"ן בדבר כוותיה דמר וכמו כן הרב תעלומות לב ח"א באה"ע סי' יו"ד בנדון קרוב לנדונו נשא ונתן בענין השבועה ובסוף דנ"ח בע"ג כתב דבמקום דהאומדנא תקיפא דגם מצד הדין יש לו התיר לא נסתפק מהראנ"ח וגם בקו"ע יש לו היתר ע"ש ומינה לנד"ז דיש עדי כיעור כמ"ש וגם מן הדין מצוה לגרשה נראה לענ"ד שיש לסמוך על המקילים משום שבועה, הוצרכתי לכל זה רק לענין גירושיה בע"ך והפסד כתובתה אבל לענין המזונות שעודה מתרעמת עד עכשיו לתבעם ממנו הנה בלא"ה כיון הבעל מרצונו אומר לפרוע כתובתה ולגרשה והעיכוב בא מצדה ונקטא בכובסיה מכח השבועה כבר ידוע מ"ש הרא"ם בסי' למ"ד דכל שרוצה לפרוע כתובתה והיא מעכבת מלהתגרש מפני תקנת הקהלות אין לה עליו מזונות והגם דיש חולקים עליו כתבו האחרונים דהבעל מצי למימר קי"ל והגם דהפרמ"א ח"א סי' פ"ד כתב דלגבי מניעת שבועה מודה הרא"ם עיין להרב פאת נגב באה"ע סי' ט"ז דגם בזה יש חונקים ועיין שם בתע"ל דס"ו. וכתבתי כ"ז להתלמד במקום אחר אבל לנד"ד לא באנו לידי מדה זו דלא מכח הדין באנו להפקיעה הזכיות הנז' חלא דבלא"ה קבלה קנין מדעתה ורצונה לבא לקבל ממנו גט כריתות ביום פ' ואם לא תבא מו"מ מחלה לבעלה הנז' מזונותיה וכתובתה וכל תנאיה ואין לה עליו ככלום כתוב בשאלה, והיה הקנין בשני עדים ובפני ב"ד חשוב דלא נשאר שום סרך אסמכתא כמפו' בח"מ בסי' הז' והגם דחיוביו בכתובה הם בשבועה כיון שמחלה בהם בקנין הרי במחילתה הו"ל כאמרה הריני כאילו התקבלתי וכמ"ש ביו"ד סוס"י רל"ב ובסי' הכ"ח סל"ט ואי"ץ להתרת חכם והגם דהתם בסי' רל"ב הביא הב"י מהר"ן מח' בזה די"א ל"מ הריני כאינו התקבלתי זולת בדבר קיום המעשה (כגון חיוב שחר וכסות דהכא) שיכו"ל כאילו עשית אבל בביטול מעשה שאמר קונם נכסי לך אם תלך למקום פ' לא יוכ"ל לך והוי כאילו לא הלכת (ומינה לחיובו הכא שלא לגרשה או ליש"א לא תוכ"ל גרשני או תשא אחרת והוי כאילו לא גרשתני וכאילו לא נשאת) וי"א בתרא אינו מחלק ונימא דמשום חומר השבועה יש להחמיר כדעת הי"א מ"מ לכאורה יראה דגם רי"ו לא אמרה אלא בנשבע לחוד על ביטול מעשה לחוד דלגבי דידיה א"א להתיר הנדר מכח הריני כאילו התקבלתי