יש מאין חלק ב שלט

שביאר דכריו בזה אח"כ שהלכו ממקום הנראה למקום שאינו נראה ואחר רביע שעה אז קרא לו העד השני לעלות עמו וראה עוד שבזה מובן דהיה שיעור טומאות לא אחת, ולפ"ז נתברר הענין בנד"ז דמיקרי כיעור

ב) אך מה הדין נותן בעדי כיעור, הנה ענין זה בא"ר רחובות הוא בפוס' ראשונים ואחרונים ושרשו פתוח בטוב"י באה"ע סי' י"א ומ"מ לדידן דאתכא דמרן סמכינן אין לנו לדון בזה לגבי הבעל לא כשטת רש"י ור"ת בחזרתו ולא כשטת השאלתות לדעת מהר"מ או לדעת הרא"ש זולת אם היינו נשאלין לגבי נטען מה דינו אבל לגבי הבעל דהשתא קיימינן ביה, אין לנו אלא דברי מרן שפסק באה"ע סי' קע"ח כהרי"ף והרמב"ם ז"ל ודעמייהו דאין אשה נאסרת על בעלה שכופין אותו לגרשה רק בב' עדים שראו טומאה או לאחר קינוי וסתירה בעדים וכו' כאשר מפורש היטב באה"ע סי' קע"ח אבל בב' עדי כיעור וגם עם קלא דלא פסיק אין לאסרה על בעלה, אבל מ"מ משיאין לו עצה שמצוה לגרשה ואם רצה לגרשה אין לה עליו לא עיקר כתובה ולא תוספת וגם הנדוניא אין לה אלא מה שנשאר ממנה בעין וכאשר מפול בסי' קט"ו גבי עוברת על דת משה ויא'ודית והיוצאת משום שם רע דהיינו שיש עליה עדי כיעור וזאת משונה מעוברת על דת דבהא לא בעייא התראה כמבואר להדייא בהרמב"ם ז"ל וז"פ

ג) מענין העדים שטענה שאחד מהם הוא שונא שלה מפני שיש לה קטטה עם אשתו מלבד דלא מצינו שמי שיש לו שנאה עם קרוב הדיין יהיה פסול לדונו כיון ששונא פסול לדון עוד בה הרי קי"ל בח"מ סי' ל"ד דכל הפסולים לדון פסולים להעיד חוץ מאהוב ושונא ע"ש, גם מה שהיה נראה בעד מהעדים שהיה מגולח זקן עכ"ז לא יכולנו לדחותו מלהעיד משום פיסול עבירה כמפו' בח"מ סי' ל"ד חדא דמי יימר שהוא בתער ולשיולי ליה לא נפ"מ מידי אחר דקי"ל התם שאונו נפסל עפ"י עצמו ובפרט כי הגאון רע"ק איגר ז"ל בתשו' צ"ו לא רצה להקל בעד קידושין שהיה מגולח זקן מכח דהן בעון בזמננו רבים ונכבדים מגלחים ומכח זה אינו נפסל עד שיודיעוהו מקודם שזה עבירה וכמ"ש בסי' ל"ד סכ"ח גבי ראוהו קושר או מתיר בשבת וכו' והביא ראיה לזה ממ"ש מוה"ר נפתלי ז"ל בתשו' רמ"א סי' י"ג גבי עד מוסר לאנס ומזכיר ש"ש לבטלה דכיון דגדולי הקהל עושים כן רח"ל גם העד ראה ויתר ע"ש והרב פת"ש הביאו בח"מ סי' ל"ד סק"ט ובאה"ע סי' מ"ב סקי"ח, וכדבריו מוכח מתשו' מרן לקידושין סו' ב' ע"ש ותבין בפיסול העדות שגנב חמין מתנור בשבת, אך צריך להתבונן במה שלא נעשית חקירה ודרישה לעדים הללו וזו מח ארוכה ועבה בדברי הפוס' בין בענין גו"ק בין בעדות עגונה ובין לאסור אשה על בעלה האריך בזה מרן ב"י באה"ע סי' י"א וי"ז וסי' מ"ב ובח"מ סי' למ"ד וגבי קדושין עמדו הפוס' בסתירת דבריו מתשו' לתשו' וסו"ד הרדב"מ וגם הכנה"ג אסיקו דדעתו למיזל לחומרא דאי בדו"ח נ"מ להחמיר כאשר נדרוש ונחקור ובלעדה יהיה קולא ניבעי דו"ח ואם להפך להפך והדברים ארוכים אצלנו במ"א קחנו משם ולענין עיגונה פסק להדייא בש"ע דל"ב דו"ח כלל בסי' י"ז ולאסור אשה בזנות פסק בש"ע בסי' י"א בלשון י"א דעדים שראו שזנתה דבעו דו"ח. והגם דנראה ממ"ש י"א דלא הכריע בזה וכן נקטי בדעתו רבים מהאחרונים אבל הרב"י עייאש באה"ע סי' י"ט פשיט"ל ברעתו דס"ל דבעו דו"ח, אך מ"מ גם הוא ז"ל שם כתב דלא נאמר זה רק בעדי זנות דמ"מ עפ"י עדותם יש בזה דיני נפשות אם היינו דנין אותם אבל בעדי כיעור דאפי' לכי עדותם אינה נאסרת זולת שאם ירצה לגרשה אין לה כתובה, א"כ אין כאן רק דיני ממונות וגם למרן ודאי דלא בעו דו"ח וכ"כ בפשיטות הרב ויאמר יצחק באה"ע סי' קל"ג ע"ש וכ"כ הרב נוב"י קמא באה"ע סי' ע"ב והבי"ד פתחי תשובה סי' י"א סקט"ז, ונמצא בנד"ד דהוו עדי כיעור דוקא לא בעו דו"ח, (ומה שאמרה אחר שתפשה קנין מרצונה שתקבל הגט וכו' שתביא עדים לפסול העדים הראשונים מלבד דאין בדבריה ממש אחר שלא נידונה כפי עדות העדים להפסיד כתובתה אלא שנשתוו