יש מאין חלק ב שלז

התו' בב"ק הנז' גבי משלמת מה שנהנית אמ"ר בנחבטה וכו' ושם כתבו ז"ל דבבריא הזיקא שא"א לו להנצל בלתי זה וקדם המציל והציל חייב לשלם לו עש"ב וה"ן לפי דברי האנשים אשר היו פה בזמן המלחמה כולם עונים ואומרים שאם לא היה מי שילוה להם למזונות הוה בריא הזיקא ח"ו מסכנת רעב ופרצת גדר חלילה ועוד דביומא קמא כאשר תבע כמהר"ש לאחיו הי"ו לדין לשלם לו ענהו דהכשר לא אפשר לשלם אבל הקרן ימסור לו הפנקס לדקדק החש' ויראה לשלם לו וכבר ידוע מ"ש בש"ע סי' ט"ל וסי' פ"א דהודאה בפני ב"ד לא יוכל לטעון טענת משטה ולא שלא להשביע וכו' ע"ש והגם דמובן הדבר דשאנ"ה דהודה הודאה גמורה דידע בנפשיה דהוא חייב לזה באמת משא"ך הכא שיכו"ל איך תהיה הודאתו הודאה גמורה במה שאתה תובע שנתת לב"ב ואנכי לא ידעתיו עכ"ז דן אנכי מכח דבריו אלה שהוא מודה שהסכים למעשיו הסכמה גמורה רק שיתברר לו האמת ולא כמש"ל בענין מיני שכתב לו והגם שבאמת לדברי מהרימ"ט האחרונים ז"ל שגם זה אינו מועיל לא מדין מחילה ולא מדין מתנה דגם במתנה צריך דרכי הקנאה והכא אינם רק דברים והקנין אינו נגמר בדברים מ"מ עיין בסי' ר"ד דמ"מ י"ל דהוי מחוסר אמנה ולא ניח"ל למהר"מ למיקריה ח"ו מחוסר אמנה, ובפרט שדיבר לפני הב"ד, והטוב והישר בעיני אלהים ואדם לשלם כמו שכתבתי כי תוה"ק דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, זהו מה שנלע"ד אם יסכימו חבירי וצויי"מ וימ"ן החו"פ עה"ק טבריא בש"א לחדש תשרי ש' התרפ"ג ליצירה והשו"ב וקים: הצעיר אליהו ילוז ס"ט ע"ה יעקב חי זריהן ס"ט ע"ה משה מאיר חי אליקים ס"ט סי' ד'

הן בעון אחסו"ר דרי ה' יגדור פרצותנו כי אין לאל ידינו ויקרה מקרה בלתי טהור בלכלוכית אחת אשר בעלה מתקוטט עמה ומתרעם עליה בבדה"ץ כי היא משרכת דרכיה ובביתה לא ישכנו רגליה ומבקש להשמט מלזונה ויען כי לא היה מביא עדים חייבנו אותו שידורו אצל שכנים כשרים ומהם יתברר הדבר וכן עשה, ויהי היום בא לב"ד בקצף גדול שעודה שונה באולתה והשכנים עדים ואנחנו הוכחנוהו עוד שידבר עם אביה ללכת לבית אביה איזה ימים עד אשר ישתוו ביניהם כי לא טוב להיות הדבר בב"ד מפני הלעז כי היא אשת איש וגם כי היא בת דודתו, ואחר איזה ימים באה לב"ד לתבוע ממנו מזונות והשיבה בנזיפה כי לא יוסיף עוד לראותה אחרי תועבותיה שיברר אותם בעדים, אז העיזה פניה ותאמר נקיה היא ואם יש לו עדים יביא והוא ענה כי הבעה"ב וגם השכן הם עדים ותען כי הבעה"ב הגם שהוא אינו שונא שלה אבל היא במחלוקת עם אשתו, ואז באו העדים והעידו אחר האיום כדחזי במותב תלתא ב"ד בפני הבעל והאשה, וז"ל השכן העד הראשון שמעון בן מוסא עמד על רגליו אמר אנכי שכן עם דוד ואשתו שרינא ועד כה לא ראיתי רק שמעתי עליה ובערב פסח או קודם ביום אחד ראיתי מביתי דרך החלון שבביתם נוכח ביתי יוסף נג'רי עם שרינא יושבים ומדברים יחד ונושקים זה את זה וגם הנשים השכנות פ' ופ' ראום אתי וכשהרגישו הם שיש רואים אותם הסבו את הכסא שהיו יושבים עליו ושמע זה מאיר הבעה"ב ועלה לראות מהחלון המשקיף מן הגג אל הבית ואחר רביע שעה אמר לי מאיר עלה לראות וראיתי את יוסף תופש אותה בסנטרה ונותן לה תכשיט המגן דוד שלובשת אותו לתוך פיה ואח"כ אמר לה אין לנו פנאי ועמדו מעט ואח"כ ירד, אשתי הודיעה זאת לשרינא והיא התחננה אלי לכסות הדבר ואנו נתתי לה מוסר והשיבה לי מה אעשה לאהבה מזה זמן אני אוהבת אותו עכ"ד, והיא שמעה הכל ושתקה רק במ"ש שאמרה מה