יש מאין חלק ב שלו

בהיתר ועין בט"ז שם שכתב דאין דברי הש"ע אמורים אלא במפרש לנו ההיתר איך היה דבפירושו יזכר הדבר אם הוא היתר אבל בסתם לא דאולי טועה הוא ע"ש ואף גם זאת צריך לבאר דהגם שכתוב בשטר זה שאנו דנין עליו שקבלה עליה האשה הזאת ס' הפוסק המאשר ומקיים שט"ד והרבה מהפוס' מבטלים בזה טענת קי"ל וגם הכא יש לדון דבטלה טענת קי"ל כמ"ד דקנסינן גם הקרן אפי' אם מודה, מ"מ נראה דהכא לא מהניא, חדא שבמ"א הארכתי בזה דיש חולקים ואומרים דלא מהני משום דלא ידע כמה מחיל ותחזור לומר קי"ל כוותיהו ובפרט שהיא אשה ובל ידעה מה, ותו דרבים האומרים שצריכים העדים לבאר בשטר דק' ס' הפוסק בפי"א בשעת הקנין דאל"ה אמרינן שהעדים והסופר כתבו כן מעצמם וכמ"ש גבי נאמנות בח"מ סי', ותו דטעם המקיימים זה הוא משום דס"ל כל תנאי שבממון קיים והכא דקנסו גם הקרן משום שמא יגבה בו את הרבית איכא לתא דאיסורא והגם דכשתאמר קי"ל כמ"ד שאין גובין גם הקרן איכא לתא דאיסור גזל למ"ד שגובין כבר עמד על חקירה זו הכנה"ג בח"מ סי' כ"ה בכללי הקי"ל ותי' דכיון דהוא בשוא"ת עדיף מלזכות שכנגדו בקו"ע, ותו דלמש"ל בטענה ה' דכיון שהניחו העדים מקום חלק וחתמו יש לחשוש לזיוף ואין ללמוד ממ"ש בשטר א"כ גם זה בכלל, ומכל אלין נראה דתוכל האשה לומר קי"ל כשיתברר עפ"י האופנים הנז"ל דהיה ההכשר שכתב בפרטי החשבונות יש בו איסור רבית וכללו בהם הקרן בשטר ההוא וככל האמור לעיל

מכלל הדברים אתה תשמע דכשישבע כמהר"ם או יטיל כמהר"ש חרם סתם על שמינהו ומכחיש כמש"ל יפטר כמהר"מ מתביעת אותו שטר שכתוב בו שלותה מכמהר"ש לפרעון הוצאותיה כיון שהוו בלא עדים, וגם היא תהיה פטורה מהשטר הנז' אי משום שיפסל מחמת המקום החלק או משום שכלול בו רבית אם יהיה כפי האופנים הנז"ל, אבל מ"מ לפי השכל וחק האנושיות אין הדעת סובל שכל כונת מהר"ש היה לגמול חסד איש את אחיו ויפסיד גם מה שפרע מכיסו את הקרן כו לפי פרטי הח"ש שמסר לאחיו ניכר שהכל היה פורע מכיסו פעם מידי דמיזן מחנותו ופעם מעות בעין בידם, ולא מן ה' הוא זה לנעול דלת בפני גומלי חסד, לזה נראה לענ"ד דבזה אמרינן דל הך שטרא מהכא ונחזור לברר רק חש' הפנקס שמסר לאחיו דאחר ניכוי הטעיות שמצא בו כמהר"מ לפי דבריו וגם אחר ניכוי גם ההכשר הכתוב שם אם יתברר שיש בו צד רבית, וגם אחר ניכוי הקנס שלקח מבתו שבלי טענת כמהר"מ שהוא דמי תכשיט גם לפי טענת מהר"ש שהוא ממעשה ידיה עכ"ז כיון שהיא סמוכה על שלחן אביה עיין בסי' ע"ר דאפי' מציאתה שלו וכן מעשה ידיה ואע"ג דכנה"ג הגב"י או"ה הביא מח' בזה מ"מ מרן בב"י רמז רק למ"ש הגמר' בפ"ק דמציעא דשם כתבו דמעש"י של הבן הסמוך ע"ש הם לאב וכן הביא בסי' קע"ז תשו' העיטור ירושלמי דמעש"י של הבן הם לאב וע"ש בבד"ה דדוקא כשהוא חלוק בעיסתו מהאב אז הם שלו וכ"כ בב"י משם הרמב"ן דכשהוא סמוך ע"ש אביו מעש"י לאב ובכולם לא הביא שום חולק ש"מ דהכי ס"ל להלכה וכיון שלא נתחייב הוא על הקנס אינו בדין שיגבהו ממעשה ידיה אבל הנשאר נקו"ב ראוי לחייב כמהר"מ הנז' לפרעו דנלע"ד דכל מה שנאמר דבזן את אשת חבירו שלא מדעתו דהניח מעותיו על קרן הצבי אין זה אמור רק בשנים כסדרן או בבעל דאית ליה גילוי דעתא דאינו מקפיד על קיום נפשות אשתו ובניו אבל בימי המלחמה הנוראה דכ"ע ידעי דהוו נפוחי כפנא ורבים מתו מרעב וחסר כל אנן סהדי דמאן דיזיף להו או עוזרם טובה גדולה הוא עושה בבעליהם ומסתמא ניחא להו ויברכו את שמם על כך ובפרט באיש שלם כמהר"מ הי"ו ואם אח"ך נמלך וניחם יש לחייבו ממ"ש מור"ם בסי' רס"ד וז"ל וכן כל אדם העושה פעולה או טובה לחבירו לא יוכל לומר בחנם עשית עמדי כי לא ציויתיך ע"ה, והן אמת כי בדין זה רבו החילוקים בנדונות ושינוים בדיניהם מזה לזה אבל אנן בעניותין ביש מאין סי' ל"ה עמדנו ע"ז ומצאנו תרופה ליישבם עפ"י דברי