יש מאין חלק ב שלג

יודה רק שמינהו בסתם ולא יוכ"ל לו אמת מניתי אותך להוציא אתה ההוצאות או מה שתלוה היא ברשותך אבל לפרוע מה שלותה שלא ברשותך ובלא עדים שאני פטור מפרעונם ואתה תתן לה לפרעם אין זה תקון אלא קלקול ולתקוני שדרתיך וכו' והשתא הלא כמהר"מ כופר בכל המינוי ואומר להד"מ. וא"כ אם טענת כמהר"ש אינה אלא ספק כמו שנראה מדבריו שכתב אחשוב וכו' יוכל להטיל חר"ס על מי שמינהו ומכחיש ואם תוקע עצמו בבריא שמינהו יוכל להשביעו היסת כדין כל הטוען טענה על חבירו שיתחייב ממנה ממון והוא מכחיש עיין בח"מ סי' ע"ה

אמנם במ"ש להוכיא ממכתביו שהסכים למעשיו וכו' עין רואה למהרימ"ט ז"ל בח"ב ח"מ סי' קי"ב בנדונו שאחד כתב לשלוחו אחר שעשה מעשה שלא מדעתו והודיעו שמה שעשית עשוי וחקר הרב שם אם מה שאמ"ל מה שעשית עשוי אחר המעשה הוי הסכמה וכתב דלשון זה אינו ריצוי אלא ר"ל אחר שעשית כבר אין להשיב ולאו ריצוי הוא ולא לשון מתנה וכו' ותו דאחר מעשה אפי' אמר דברים שמורים שהוא מתרצה לאו מידי הוא כדאמרי' בפ' אלו מציאות באמימר ומר זוטרא דאיקלעו לבוסתנא דמרי ב"א וכו' ומייתי התם מאי דאמר רבא לא אמרו כלך אצל יפות אלא לגבי תרומה דמצוה היא וניח"ל אבל הכא משום כסיפותא הוא דאמר ה"ן משום כסיפותא הוא דאמר כיון שכתב לו שלתועלתו עשה וא"א לו לעשות בענין אחר ע"ש ומינה לנד"ז שאומר כמהר"מ גם הוא דדוקא מפני שהיה בחוץ והוא היה כותב לו שעושה עמו טובה לדחותו היה מכוין ומ"ש שישלם לו כספו כונתו למה שנוגע לו בדין ושאר האמתלאות הנז' שאמר, נראה דלא יהיו לשונות המכתבים ההמה עדיפי מנדון מהרימ"ט ז"ל שכתב לו בפירוש מה שעשית עשוי ועכ"ז כתב הרב ז"ל דאינו ריצוי גמור ותרציה לדבוריה ועוד ממ"ש מפ' אלו מציאות והוכיח דאפי' דברים המורים לריצוי אי הוה אחר המעשה לאו כלום הוא הרי ה"ן אחר המעשה הוה. והגם כי הכנה"ג בח"מ סי' קע"ו הגה"ט אוצ"א כתב להשוות מהרימ"ט לדעת מהרשד"ם ומהרש"ך ז"ל ומשוה שותף לשליח ולא אמרה מהרימ"ט זולת בדברים המורים ריצוי ולא בריצוי גמור ע"ש מ"מ ה"ן הרי הוכחנו מדברי מהרימ"ט ז"ל במכ"ש בנד"ז דלא הוי ריצוי גמור ועוד יש ללמוד מסו"ד הרב שם דאפי' הוי ריצוי גמור לא מהני שכתב לבטל הענין וז"ל דאי משום מחילה הכא לא שייך מחילה אלא במה שתובע אדם לחבירו ומחל לו אותו ואי משום מתנה דיהיב ליה היה צריך דרכי הקנאה ולא בדברים בעלמא ע"ש ודון מינה לנד"ז דאין כאן זכיה לא מדין מחילה ולא מדין מתנה. ואזדא לה הך טענה זולת טענה הראשונה שמינהו מקודם כבר כתבנו דינה לעיל

ד) במ"ש לפסול השטר ומטין דבריו לפטור בזה גם את אשתו הנה טענתו שכתבו בשם מוכ"ז ואומר שלא היה שם המוכ"ז אם כונתו לרמוז בזה למ"ש בסי' רל"ח בח"מ דאפי' בשטר שיש בו קנין צריך שיכירו שמות הקונה והמקנה והכא שהוא מוכ"ז סתם לא הכירו שמו הנה בסי' ל"ט ומ"ט מפורש דדוקא בשטר שאין בו קנין אבל כשיש בו קנין א"ץ הכרה רק לשם הלוה וגם בסי' רל"ח תמה הסמ"ע למה צריך הכרת שם הקונה ע"ש ואפי' העושים יסוד להכרה זו מ"מ לכאורה הש"ע סותר עצמו ח"ו ובכגו"ד אמרינן סמי חדא דסי' רל"ח מקמי תרתי דסי' ל"ט ומ"ט ואי משום מ"ש מור"ם בסי' קצ"ה דבמכר הנעשה בק"ס בעינן דוקא שיהיה בפני הקונה דאולי אינו חפץ לקנות הכא לא שייך כיון שכתוב בשטר הוו עע"ג שנטו"ק ממוכ"ז סך פ' איך לא יחפוץ המוכ"ז במקח אחר שפרע דמי המקנה וישאיר עצמו תלוי ועומד ואם נאמר שלא פרע רק שהמוכר כתב על סמך שיקח אח"ך איך יתכן שהמקנה יודה שנטו"ק והוא לא קבל ולא יפחד שבהודאתו זאת יתחייב כי לענד"ן דמה שחלקו בסי' קצ"א בין אתרא דכתבי והדר יהבי ליהבי והדר כתבי אינו אלא כשכותב שבעד סך פ' מכרתי לפ' ולא כשמודה שנטו"ק דאז איך יתכן שיפטר מהודאתו אפי' באתרא דכתבי והדר יהבי ואם