יש מאין חלק ב שלב

שהסכים למעשיו אין מהם שום ראיה כי בהיותו גולה מחוץ לעיר ובל ידע מה והוא היה כותב לו לפי"ד היה משיב שיפרע לו כספו כלו' הנוגע לו בדין וגם שהיה אחר המעשה ולדחותו קא מכוין והראוה ששלח אח"ז לב"ב כסף ע"י אחרים ולא על ידו ואם באמת האמינו והסכים בלבו למעשיו למה לא שלח כספו לידו ע"כ תורף טענותיהם

ויען כי שמעתתא בעייא צילותא ומי שירצה לעמוד בשרשן של דברים בש"ס ופוס' ע"כ דבר לא יכילון מגלות ומפני טורח הצבור זה נכנס וזה יוצא אין עתותנו בידינו לכן אמרנו לבחור בדרך קצרה להשיב רק בתמצית ההלכה ויה"ר שלא נכשל בה ונהלך ברג"ש עפ"י סדר הטענות

א) במ"ש כמהר"מ שאשתו תמחול לו אמת שכ"כ מור"ם בהגה באה"ע סי' ע' אמנם הח"מ ז"ל שם תמה דאיך יכולה למחול כיון שהבעל מחוייב מדרבי נתן וקי"ל בח"מ דהמחוייב מדר"ן אינו יכול למחול ותי' הב"ש דמיירי שיש לאשה לשלם והט"ז תי' דכיון דחיוב מזונות מדרבנן יכולה למחול וא"כ לכל הדברות הכא אינה יכולה למחול דהא אין לאשה לשלם וגם לדידן חיוב מזונות הוא דאורייתא דנהי דמרן לא גילה דעתו בזה מ"מ להרמב"ם ז"ל ידוע דס"ל דהוו דאורייתא וידוע דכשלא גילה דעתו מרן אנן קבלנו דעת הרמב"ם ז"ל וז"פ

ב) במ"ש ושהיתה לוקחת נדבות וכו' ובתשלום ממעשה ידיה אמת שמור"ם כתב בסי' ע' שאם מעשה ידיה מספיקים לדברים גדולים ולותה אינו חייב לשלם אבל הכא חקרנו על הנדבות וכו' וידענו שלא היה בהם ממש וגם לא היה תמידין וגם ידענו שהאשה הזאת אינה בת מלאכה כלל

ג) במ"ש שלותה בלא עדים וגם אינה רשאית לחזור ולשכור המטלטלים סו"ד נראה כונתו דאעפ"י שיש לה רשות למכור למזונות אבל להוסיף להפסידו יותר מצורך מזונותיה לא ומדברי המבי"ט בח"א סי' ק"ץ יש לדקדק דלא צדק בזה דנדונו שם היה באשה שמשכנה בית בעלה בהיותו בחו"ל ואחר זמן ערער הבעל לבטל מעשיה והרב ז"ל כתב טעמים לקיים המשכנתא ומכללם כתב דכיון שהיא משכנה עבור מזונותיה ופרעון חובות הבעל וקי"ל שמה שמכרה בינה לבין עצמה המכר קיים א"כ כ"ש כשלא מכרה אלא משכנה ויכול הוא לפדותה מה שלא היה יכול לעשות במכורה כשהיה מכרה קיים ע"כ ומדלא פירש הרז"ל שבעת הפדיון ינכה הבעל לממשכן שכי' השנים שעברו נראה שמחייבו לפדות בלא ניכוי ואם איתא דס"ל להרב ז"ל דאין לבעל לשלם רק מה שנהנית למזונות ולא העודף הנמשך מאי כ"ש הוא זה דשאני התם במכרה דקי"ל דאין מכרה קיים רק במכרה שוה בשוה ולא יותר משא"ך במשכנה דהוא מפסיד השכי' עודף על מה שלקחה אלא ודאי נראה דס"ל להרב דדוקא במכרה דאחר המכר תהיה כל ההנאה לקונה ואין סופו לחזור לבעלים תמצא קונים ואז למה לה למכור בפחות משא"ך במשכנתא שסופה לחזור לבעלים אם נאמר שהדין שינכה לו השכי' בזמן הפדיון אז לא תמצא מי שימשכן לה בחנם לכן הרשות בידה למשכן גם בפחות כדי שתמצא במה לחיות וא"כ דון מינה לנד"ז שאם לא תעשה היתר מו"ש לא תמצא מי שילוה לה בחנם

אבל מ"ש בתחלה שלותה בלא עדים לכאורה אין לו מובן דאם על גוף השטר קאמר הרי הוא בעדים אלא נראה שכונתו עמ"ש בשטר שהלוה לה לפרעון הוצאותיה ואותם ההוצאות כשלותה אותם מאחרים בלא עדים הוא אינו חייב בפרעונם ואם הדבר כן הצדק אתו דכן מפו' בטוב"י בסי' ע' דאם לותה בלא עדים אינו חייב לפרוע ועיין בח"מ וב"ש דאפי' אם היא מודה עכ"ז פטור והשתא כיון שידע כמהר"ש שהמלוה שלו היה לפרעון ההוצאות שהבעל אינו חייב בהם ועכ"ז הלוה לה אין לו לתבוע מהבעל אלא ממנה ומה שהשיב כמהר"ש הנז' כי הוא מינהו בקגו"ש וגם הוכיח ממכתביו שלבסוף הסכים למעשיו וא"כ כל מה שעשה אפי' בטעות עשוי כ"ז הוא אם יודה כמהר"מ שמינהו וגם פירש מבלי שיוכ"ל לו לתקוני שדרתיך ולא לעוותי אבל אם