יש מאין חלק ב של

בסוס"י מ"ב זכר תשו' מהרח"ש דסו' ע"ד ואיך יסבור דהשבו' חוזרת על ב' הדפים אלה כמ"ש וסרו מעליו תלונותיו מ"מ הא חדית לן מר משם מהר"ם מינץ, דהשבועה אינה חוזרת רק על תנאי שאינו חייב בו מהדין וממילא דאינה חוזרת על שכו"ע ובזה יצא לנו ס"ס ס' אם חוזרת על הכל או לא ואת"ל חוזרת שמא הלכה כמ"ד דכשהוא פטור מן הדין קנין אי"ך שא"ך וכבר הרב ש"ב ז"ל העלה דגם לגבי חומר שבועה בס"ס יש להקל ולמד זה ממ"ש כן מהרח"ש בתשובתו שבס' מ"ץ סי' ב' ונ"ד עדיף דיש ס' שלישי דלכ"ע שא"ך אחר דלא נשבע בעת השעבוד וגם אח"ז אתי לידי ריעותא כהסמ"ע ומהרימ"ט ועיין למהרשד"ם ח"מ סי' ז"ן דאיהו ראש המחמירים ועכ"ז כתב כדברי מהרימ"ט ז"ל גם יש ס' ד' ס' מהרח"ש ז"ל דכיון דכותבין כהלכת גוברין לא נשבע לקיים רק מה שהוא הלכה והו"ל כהתנה וכ"כ מים רבים אה"ע סי' ד' וכ"ן מתשו' הרב"ד אה"ע סוס"י מ"ב זכר עשה לתשו' מהרח"ש ז"ל והגם כי העומד על אותה תשו' יראה דס"ל הפך ממש"ל לדון בקי"ל כהרא"ם וכ"ן דעת הר"ן שהביא שם עיין בס' סם חיי סי' ט' ובראש משביר אה"ע סי' ל"ב פשיט"ל כהרא"ם וישבו דעת הר"ן ומ"מ הרב"ד ז"ל עמדה ונישאת לפניו ס' מהרח"ש והו"ל סניף ד' ולו יהי דס' הוי אי מ"ש כהלכת גוברין הו"ל כתנאי כמהרח"ש או לא, עיין למהרש"ך ח"ג סי' מ"ח שכתב בנדונו דכיון דהלשון סובל שני כוונות מ"ט להחמיר עליו בס' שבועה ולומר דע"ז הכוונה נשבע זיל לאידך גיסא ע"ש, ומהרש"ך הוא מכת המחמירין ועכ"ז כתב כן וה"ן בנ"ד ורבו הצדדים בזה לצאת י"ח מהרשד"ם באה"ע סי' קכ"ח דכתב דבשבועה אפי' בס"ס יש להחמיר ומלבד כי החק"ל באה"ע סי' מ"ה דצ"ח ע"א ד"ה והנה כתב שלא ידע טעמו דה' רווחת ביש' ס"ס בכל איסורי תורה להקל ע"ש מ"מ בנ"ד דפשו ספיקי ודאי גם הרשד"ם יודה והארכתי בזה במ"א. ועתה בא לידי ס' נוכח השלחן ז"ל וראיתי באה"ע סי' ט"ו שהאריך הרחיב בפרט שבועת הכתו' והאריך להקל דאין כאן חשש שבועה יש כאן מחמשה קולות שאסף בזה ע"ש וכתב ה"ה שגם מר ואהלות באה"ע סי' ב' האריך והעלה דאין שם ס"ס להחמיר גם אח"ז ראיתי להרב פנ"י ח"ב האריך בזה מד"ס עדס"ד וד"ע נוטה להחמיר ובד"ע כתב דהגם דשבועת חתן וכלה הויא דרבנן וס' להקל בכאן הו"ל ס"ס להחמיר אי הלכה כהר רא"ם או כהר"ן ודילמא גם הרא"ם מודה בשבועה כפרמ"א ז"ל ורמז למחמירים בס"ס דרבנן ולא זכיתי להבין מאי ס"ס בשבועה איכא הכא כיון דאין אנו דנין על השבועה רק על פיטור ממון דלהרא"ם כשהוא מעוכב מחרגמ"ה פטור והכנה"ג הוסיף דגם כשהוא מעוכב בשבועה והגם דיש מח' בתרוייהו הרי קי"ל דכל שאתה מרבה ספיקות וס"ס העמד הממון על חזקתו ולא יכנס הס' לגבי שבועה זולת למ"ש לחוש לס' החכם שבמהרח"ש דהשבועה קיימא כמ"ש וטלי מזונייכי ובהא אדרבה כבר הוכחתי דיש כמה ס' להקל ולולא הנך ספיקי אין מי שיאמר לפטרו ממזוני מכח ס' הרא"ם דלא קרב זא"ז ומ"מ גם הפנ"י הי"ו הודה להפ"ן ז"ל בנדונו מטעם הסמ"ע ומהרימ"ט דאיתנהו נמי בנ"ד והן אמת כי נזכרתי עתה מ"ש הסופרים וגם נשבע וכו' לקיים כל הנז"ל ומהם כוללים הקנין והש"ח ואז כותבים לקיים כל הנז"ל ולדידהו לא שייך טעם הסמ"ע דהוי הכל בבת אחת ומ"מ די והותר בשאר הטעמים שכתבתי שלא יחוש הבעל הנז' גם לחומר שבועה וד"ב. סי' ג'

נדרשנו לחוות דעתנו אודות כי הרב אמ"ן סתהון הי"ו נסע מפה עה"ק טבריא ת"ו ובמשך היותו בחו"ל הרב כמהר"ש אחיו הי"ו היה מוציא הוצאות על אשתו ובניו הי"ו ובעת אשר נכבשה העיר לאנגלים בתשרי תרע"ט כתב כמהר"ש הנז' על אשת אחיו הי"ו שטר מו"ש כנהוג וז"ן לפ"ע וכו' כן באה האשה פי ואמ"ל וכו' שנטו"ק מן מוכ"ז (ויש חלק משם ע"ס שטה) סך חמשה וששים לי"פ זהב טו"ת והם פרעון חובות שעלי להוצאתו מזמן המלחמה וחמשה לי"פ מהנז' הם לצורך הוצאות מזונותי מהיום ולהבא