יש מאין חלק ב שכט

הנלע"ד דהך דמח' הרא"ם ושכנגדו שאני דאין עיקר על עצם הדבר שאנו דנין עליו כי לא נשבע לזון רק שלא יגרש ואין הדבר תלוי זולת אם נאמר דאנוס מחמת השבו' שלא לגרש פטור או לא ולזה דן הרב דיכול לומר קי"ל משא"כ כשהשבועה על עצם הדבר ניהדר דאם אינו יכול לברר כגון פד"ר כופין וכשיכול לברר כמו ס' בלשון יחוש לעצמו וכמש"ל, שו"מ שכיונתי בזה לד"ע עצמו שכ"כ בבע"ח ח"ב לח"מ סי' פ"ו שגם מהרשד"ם ז"ל יודה היכא שעל מה שנתחייב לא נשבע כנדון דהתם שנשבע ללכת לדון על החיוב וכו' ופטר עצמו מהחיוב דגם שבו' אין כאן ולא פליגי אלא בנשבע על עצם הדבר וכו' ולמד כן מק"ו מדברי הסמ"ע סי' ע"ג סכ"ו דהא דחייב לקיים שבועתו אינו רק כשנשבע בתחלת שעבודו אבל כשנשתעבד מתחלה ואח"ך אז נשבע קנין אין כאן שבועה אין כאן ע"ש ושו"ש שכיונתי אל אמתת ד"ע

אבל כ"ז יגהה מזור דשבועה שלא יגרשנה בע"ך אמנם למאי דאתינן עלה שבועה דקיימא על ועלי מזונייכי דהיא בעצם הדבר והרב ז"ל תלאה באידך פלוגתא מאי איכא למימר ות'ם אני לא אדע טעם רבנן בתראי דכותבין שבועה במקומותם ע"כ הכתוב בכתו' (אבל הכנה"ג במקומו איזמיר כותבין הפתו' בב' דפין כמ"ש מהרח"ש בח"ג ומשו"ה לא חש לשבו' שאינה חוזרת על המזונות) ולא חשו להעלות על דל שפתם מכל זה, והנלע"ד כי הם ז"ל סמכו על תשו' דח"ב סי' פ"ד וסי' פ"ו שהמה אחרונים בש' תל"ב דנראה מהם דאפי' בס' שבועה יכו"ל קי"ל כי כן כתב בסי' פ"ד ולא החמיר אלא מטעם האמור שם דפליגי אי מצי למימר קי"ל בהך או לא ע"ש ובסי' פ"ו הקיל מטעם הסמ"ע דבשעת השעבוד לא היתה השבועה רק אח"ך ומטעם שכתב רבו מהרימ"ט דאם הקנין קיים מעיקרו ושוב אתי ליד ריעותא בהא אליבא דכ"ע קנין אין כאן שבו' אין כאן, וס"ל גם הכא בחיוב המזונות תרתי איתנהו דמתנאי כתובה גם בלא שבועה נתחייב במזונות אלא שאח"ך הוסיף לישבע וגם חיוב מזוני קיים מעיקרו אלא דאתי ליד ריעותא דמאיסא ליה ורוצה לגרש ועפ"ז דנו דאין לחוש לשבועה ומ"ש על הי"א דמהרח"ש דזה תלוי בפלוגתא דמהריב"ל ומהרשד"ם אינו רק הערה לומר שהי"ל לפלפל בזה וכמ"ש בכנה"ג חו"מ סי' י"ב הגב"י אוי"ג על מהר"ש הלוי דאין כונתו לחלוק עליו רק להעיר איך פסיק ותני ע"ש ולו יהי דח"ו דב"ק סתראי נינהו הא קי"ל בפוסק שסותר עצמו דדבריו האחרונים עיקר וה"ט דרבנן ועיין להפרמ"א ח"א סי' קכ"א בנדונו שסמך להלכה על הני תרי טעמי דהסמ"ע ומהרימ"ט וכתב שאעפ"י שהכנה"ג והש"ך בסי' ע"ג סק"ל דחו דברי הסמ"ע בלי טעם כדאי הוא לסמוך עליו וכבר כתבנו דבחיוב מזוני תרתי איתנהו

מה גם אם נצרף לזה מ"ש הרב בן שבט בנימין סי' ש"א שאפי' הכתובות שלנו הכתובים בדף אחד בלי הפסק אין השבועה חוזרת רק על התנאים שאין הדין מחייבו בהם אבל מה שהוא חייב בו וכו' אין ב"ד מתקנים לישבע שבועה שאינה צריכה ולמד כן מדברי מהר"ם מינץ סי' ט"ו אלא שהוק"ל ממ"ש הרב"ד ז"ל באה"ע סי' ע"ז שהשבועה חוזרת גם על התוס' וגם מדברי מהרח"ש דסי' טו"ב נראה כן וחילק ממ"ש מהרשד"ם אה"ע סי' קכ"ו וקכ"ט דכתובות סאלוניקי שאני שהגם שכותבים בב' דפין מלשונם מוכח דתרוייהו קשורים וסבוכים ליתן האמור של זה בזה ולפיכך שבועה נמי מהדר אכולהו, וגדולה מזאת כתב מהרח"ש ז"ל ח"ד סי' ד"ן דגם מה שבדף הא' חוזר אל הדף השני משא"כ שאר כתובות עכ"ד והנה מ"ש בדעת מהרח"ש דקשורים זה בזה אשתמטתיה מ"ש מהרח"ש בח"ג סי' ע"ד שאין שבועה שבדף ב' חוזרת אל מ"ש בד"א ומ"ש בח"ד סי' ד"ן כבר מפו' טעמו משום שכתוב בד"א והכל עפ"י התנאי וכו' אבל לשאר מילי כגון שבועה אין ללמוד משם שחוזרת ומ"ש בד"א ובדברי הב"ד ז"ל נראה להגיה כן וגם שנשבע בשעת נישואין עליו לקיים תנאי התוס' כנודע ור"ל שכיון שנשבע שלא לגרשה בע"ך עליו לקיים התוס' מכח זה והיינו מאי דיליף ממהרח"ש אבל אין דעתו שהשבועה שבדף ב' חוזרת למ"ש בד"א וכן מוכחי דב"ק וגם