יש מאין חלק ב שכב

גם מהרא"ש הוסיף דחלה נמי בקדושין פטור ואילו הכא מודה הרא"ם דכשהעכוב מצדו חיוב ע"ש וגם נבוכו בפי' דבריו שכתב ואין הפרש בזה וכו' ע"ש ולפי מ"ש הב"ח בסי' ע"ז כדברי הרא"ם ונ"ט לדבר וז"ל דכיון שאין עכוב הגרושין מצדו אינו חייב לזונה דכאילו נעקר האישות לאלתר דמי מאחר דמאיסה עליו ע"כ בזה יתפרש לע"ד כונת הרא"ם ז"ל דס"ל למר בהגיע זמן ולא נישאו דחייב במזונות מתקנתא דרבנן כנישאת ממש דהא אוכלת בתרומה עיין ברש"י לכתובות ד"א ד"ה הגיע זמן וכו' וכתי' קמא דהתו' בפ' המדיר ד"ע ע"ב ד"ה שהגיע זמן וכו' ודלא כתי' בתרא ע"ש זולת דאכתי לא חל חיובא רק כשאין שם שום עיכוב מצדה או עיכוב דאונס מצדו ובנישואין להפך דכבר חל חיובא אלא שנפקע למפרע במאיסא עליה וכמ"ש הב"ח ז"ל ולהכי יליף להו מהדדי דכשם דהתם הזמן גורם לו להתחייב והעיכוב מצדה גרם לו להפטר כן הכא הגם שהוא חייב הרי נעקר האישות ומי מונע עקירתו ומושך חיובו העיכוב מצדה ובדין שיפטר כשם דהתם בעיכובה חשבינן דלא אגידא ביה ה"ן הכא והיינו דקאמר ואין הפרש וכו' אלא דהקדושין הוא ממעלה למטה כלו' דמכאן ואילך הדי"ן להיות אגידא ביה ועיכובה גרם להפריד והכא ממטה למעלה כלו' דלמפרע יותר הקשר ביניהם ועיכובה מונעו ומה שהוכיח הח"מ מחלתה וכו' המעיין בסי' ע"ט יראה דקי"ל שיכול לומר לה הרי כתובתך רפאי את עצמך וכו' ועיין בב"י סי' ע"ב הביא תשו' הרשב"א בתו"א סי' שפ"ב דה"ה למזונות וכן מדוקדק מהש"ע דהא רפואה שאין לה קצבה כמזונות ועלה קאמר שיכו"ל לה הרי כתובתך וכו' ועיין לה"ה סו"פ יו"ד מה' גרושין שכ"כ לדעת הרמב"ם ז"ל ונמצא גם בחלתה דנשואין אם פורע לה הכתובה שאין העכוב מצדו פטור ממזונות ואם לא עשה כן א"כ הוי העכוב מצדו משא"כ בחלתה דארוסין דהארוסה אין לה כתובה ואגד הקדושין לחוד לא הוי אגד למזונות דמעיקרא לא תקנו לה מזונות עד שיגיע זמן ולא ירצה לכנסה וגם חלה הוא אינה הוכחה כי המעיין שם במהרא"ש ז"ל עצמו יראה דאסיק באומר איני זן דלא איפליגו אי כופין אותו להוציא או לזון זולת כשאינו רוצה להוציא אבל כשאומר להוציא לכ"ע אין כופין לזון ומינה בכ"ש לחלה ואומר להוציא שאינו חייב במזונות רק אם לא ירצה להוציא דאז העכוב מצדו וחלה דאירוסין שאני דאגד הקדושין לחוד אינו מחייב במזונות רק כשהגיע הזמן ולא ירצה ברצון לכנסה משא"כ כשהוא אנוס ואינו מעכב עליה כתובה דהא לית לה כתובה מיניה זהו מה שנלע"ד ליישב דעת הרא"ם ז"ל ובלא"ה הרב מהרא"ש ז"ל העמיד דינו מראיה אחרת והגם דבתשו' פרמ"א ז"ל סי' כ"ד תמה עליו חד מרבנן הנה הרב המחבר ז"ל ישבו ע"ש

זולת שמהרא"ש ז"ל שם כתב בדרך אפשר שמהריק"ו שורש ק"ז חולק על הרא"ם וכ"כ הח"מ שם והוסיף דהרא"ש בכמ"ב גם הוא חולק והכנה"ג בסי' ע' הגה"ט או"ה הוסיף שמהר"מ מפדווה סי' י"ד ותו"י סי' קל"ט ומהרש"ך ח"ב סוס"י ל"ו חולקים ע"ש וראיתי להרב שערי רחמים אה"ע סי' ב' תמה משם פאת נגב סי' ט"ו במ"ש הכנה"ג שהרא"ש ותו"י ז"ל חולקים עם הרא"ם וס' פ"ן איננו אתי להתבונן בדבריו ולכן יצאתי לשאוב מהמקור וראיתי כי בדברי תו"י יש להיימין ולהשמאיל דנ"ד הוא בנכפית ובתחלת דבריו כתב שאף שאפ' לפטרו מעונה אבל בשאר וכסות אין לו להפטר כל זמן שאינו נותן לה את שלה וכו' הרי עם שס"ל להרב ז"ל דתקנת רגמ"ה שייכא גם בנכפית כמפו' שם עכ"ז אם יתן לה את שלה פטרו גם משאר וכסות וכס' הרא"ם ואמנם בסו"ד כתב ואם מפני שטוען שא"א לו לסבול הותרה לו קצת מרצועת התקנה לאו כל כמיניה לענותה וכו' ומשמע משום דהתם הותרה לו קצת מהתקנה לזה פטרו גם משו"כ כשיפרע לה הכתובה ע"ש משא"ך כשאינה נכפית דכל התקנה רביע עליה גם אם יפרע הכתובה אם לא תרצה להתגרש חייב במזונות דלא כהרא"ם ז"ל אבל דברי הרא"ש ז"ל לכאורה רהטי כמ"ש הפ"ן ז"ל דכתב בנכפית לא תקן רגמ"ה ואת"ל שהשוה מדותיו מ"מ במה שהאיש כופין אותו להוציא אף האשה