יש מאין חלק ב שכא

חזרה השבועה למקומה (ונראה מהב"י שם שכן דעתו שכתב על הגמרא אם לדין יש תשובה דגם ששב עדין יש פגם משפחה ואד"ד ל"ן ולא כתב מט' דהוחלה השבועה) וגם הביא ממהרש"ך ח"ד סי' ע"א דכשם דאין דיחוי אצל מצוה כן גם איסורין ושבועה אין דחוי אצלם וכ"כ משמו בח"ב סי' ע"ב ומפ"מ ח"ב סי' נ"ד שכתבו במי שנשבע שלא לישא אשה מפני שאביה רע וחזר להיות טוב שחזרה שבועה למקומה ועיין לנחפה בכסף יו"ד ודבר משה ח"ב סי' קי"ז דלגבי שבועה ל"א פנים. חדשות באו לכאן ומזה סיים להלכה דבהסרת הסבה שהחלה הסבה חזרה השבועה למקומה וא"כ בנד"ז נמי אע"ג שהמום החל השבועה כשידע וקבל חזרה השבו' למקומה

אמנם אחר החיפוש מצאתי למהריק"ו שרש ק"ז נשאל בכה"ג באשה שאירע לה מומין ורצה להפרד ממנה והיא טוענת דידע ומחיל שישב עמה כמה ימים ולא ערער ורצו לומר מדברי הרמב"ם שכתב אם שנא שנח אבל לענות לא והוא השיב דהרמב"ם לא כ"ך אלא לדין התלמוד אבל לגבי חרגמ"ה דאסור לגרש אשה בע"ך פשיטא שאם מחל על המום שחזרה להיות ככל הנשים לחיוב כתו' ושבוע' ושלא להתגרש בע"ך אבל לכופו להיות עמה דא"פ דלא תיקן רגמ"ה בכה"ג וכו' אבל לענין להתחייב עמה כל ימיו זה לא מצינו דצערא דגופו לא מחיל איניש וכו' והמחילה היא לענין ממון וה"ן חייב בכתובה אבל לענין צערא דגופא שנאמר מפני שמחל פעם אחת יוסיף למחול על מחילתו זה לא מצינו וגם אין השכל סובלו וכו' ועיין לחו"ש אה"ע סי' א' שהוכיח מהפוס' דבטענת מאיסא עלי אעפ"י שמחל יכול לטעון דשוב לא מצי למיקם (ואין להק' ממש"ל גבי מומי הבעל דאינה יכולה לטעון שוב איני יכולה דבאשה נימא בכל דהו ניח"ל) ולפ"ז בנד"ד נמי און לנו לכופו להיות עמה מכח מחילתו ובפרט שיש לו לטעון דמחילתו בטעות הואי כי חשב שאון מידה והשתא דידע ס' הפוסקים המתירים לו לא מחיל ושו"מ לעדות ביהוסף ח"ב סוס"י יו"ד שכ"כ אמנם כל הכתוב הוא להתיר לו ליש"א דבזה נסתלק צערא דגופא אבל לגרשה בע"כ א"א וכמש"ל והגם שראיתי במים רבים אה"ע סי' ד' האריך להקל לבעל משום אומד"ד הגם דשבועתו הויא לתועלתה וגם הפריז דכיון שהותר לו ליש"א כן הותר לו גם לגרשה בע"כ עש"ב מ"מ תבין מכל מ"ש מהפוס' דאין כח בנו רק להתיר לו שבועה דלא יש"א עליה ולא לגרשה בע"ך וצוי"מ. סימן ב'

אדוני שאל לחוות דעי אודות ראובן אשר יש לו אשה קשת רוח שנשבע לה בעת נישואיה על הכתוב בכתובתה ומתנים ביניהם שלא וגרשנה בע"כ ולא יש"א אחרת עליה וכו' והיא מורת רות לו וליולדיו ולדעתו כי היא מפסדת כתובתה מכמה טעמי רק לא יוכל לבררם בעדים כי יפחדו ומאיסא ליה לגרשה ולא מצי מכח השבועה ולזה טוען שהוא פטור ממזונותיה כ"ז שלא תרצה לקבל גטה ואומר שעשו לו התרה לשבועתו ב"ד של שלש אחר שהודיעוה ובידו ראיה ע"ז האם אמת אתו או לא

תשובה דב"ז נפתח בגדולים וכבר המאוה"ג הרא"ם בתשו' סי' למ"ד כתב וז"ל שאלה אם הוא רוצה לגרש בטענת מאיס עלי או שאר טענות שאינו נאמן עליהם והיא אינה רוצה מפני תקנת הקהלות מה דינה במזונות והשיב שאעפ"H שמצד התקנה אינו יכול לגרשה בע"ך מ"מ לא יהיה חייב במזונותיה מאחר שהעכוב הוא מצדה ולא מצדו וראיה מפ"ק דכתובות הגיע זמן ולא נישאו אוכלות משלו וכו' ואין הפרש בזה בין נשואין לקדושין אלא שהקדושין הוא ממעלה למטה ונישואין ממטה למעלה ואינו דומה לס' גירושין וכו' דהתם שניהם רוצים להתגרש אלא שלא הגיע גט לידה ולפ"ז בנ"ד יורשה ע"כ ועמדו על דב"ק מהרא"ש ז"ל סי' נ"ה והח"מ ז"ל בסי' ע"ז סק"ג והפרמ"א ח"א סי' כ"ד דמאי ראיה מתחלת דינה בקדושין לסוף דינה בנישואין והח"מ כתב דחלתה תוכיח דבקדושין פטור ובנשואין חייב