יש מאין חלק ב שכ

בקו"ע וכן אין ללמוד מהרב דרכי נועם יו"ד סי' למ"ד במשודכת שנתחייב לה בקנס ושבועה ונסמית טרם החופה ועכ"ז פטרו דהתם הוי שוא"ת משא"כ לגרשה אחר הנישואין דהוי קו"ע ובזה יתו' מה שתמה עליו י"א בהגב"י לאה"ע ח"ב בסי' א' אמאי לא זכר תשו' הראשונים שקדמוהו והיינו משום דאינהו איירי בשבועה שעובר בקו"ע והוא ז"ל מיירי בעובר בשוא"ת

אמנם עכ"ז הנה המבי"ט ז"ל עצמו המחמיר בדבר מצאנו לו שם שהתיר לאותו האיש ליש"א עליה מטעם אחר והוא דכיון דסימויה גרם לה לגרוע מחובותיה שחייבת לעשות לו גם הוא יוכל לגרוע מזכיותיה כגון ליש"א עליה אע"ג דמזלו גרם ולמד זה מדין נשתטית שאע"ג שמזלו גרם לשטותה עכ"ז מניחה ונושא אחרת גם כתב שמצוה לעשות שלום בין איש לאשתו הנה אע"ג דאוקימנא דס"ל למר שלא יוכל לעבור שבועתו בקו"ע מ"מ בצירוף טעמים אלו נטה להקל ועיין לחק"ל ח"ב ליו"ד סי' פ"ו שהאריך בזה ושם בדצ"ד כתב וז"ל ועם דהוי בקו"ע כבר ביארתי שרבים מהאחרונים מקילים גם בקו"ע ובפסק קל כזה יש לסמוך ולהתיר והביא צד קולא בעיקר שבועת חתנים שאינה בשם ובכינוי ויש בזה מחלוקת וע"ע לפריש' אה"ע כלל ב' שסמך בנדונו על מהרמ"א ז"ל אך צריך לבאר דכ"ז להתיר לו ליש"א עליה אבל לגרשה בע"כ לא ול"מ לטעם המבי"ט שהתיר מחמת זכיותיו וא"כ כיון שיש בידו לתקן זה באשה אחרת למה יבגוד לגרשה בע"כ ולעבור בקו"ע אלא גם למהרמ"א ומהרא"ג הרי כתבו דבדבר שהוא שייך לקיומה עמו כמו הגירושין אמרינן נסתחפה שדהו ושבועה במקומה עומדת ועיין להרב מכתם לדוד ז"ל שם דשקו"ט דגם בליש"א ס' שבועה הוו וס' להחמיר ובעי התרה כמ"ש המבי"ט ז"ל ובפרט דאשכחן לבעה"ת פסק כר"א דהנושא אשה על אשתו יוצא ויתן כתובה והגם דלית הלכתא כוותיה מ"מ כיון שנשבע הו"ל כנשבע לקבל עליו ס' בעה"ת ובעי התרה ומ"מ לגרשה בע"ך אע"ג שיפרע לה כתובתה א"א לו זולת אם תרצה מדעתה ואף בזאת שתשאר אצלו הבחירה בידה אם תרצה תשב עם צרתה ואם לא תרצה מחויב לעשות לה מדור לבדה לפי כבודה ומזונותיה וכסותה כפי ראות ב"ד של מקומו ואחר שיתפייסו ביניהם יתירו לו ב"ד במותב תלתא את שבועתו ואזי ישא אחרת ע"כ ועיין להרה"ג חו"ש אה"ע סי' ה' דנקט כוותיה ושקו"ט אי בעי ב"ד הקבוע וחשוב שבעיר

ומ"מ אכתי יש לעמוד בנד"ז דמשונה מנדונות הפוס' הנז' ויש להחמיר בו לכאורה כיון שאחר דנסמית תחתיו שמש עמה וילדה לו והרי סבר וקבל ועיין בסי' קי"ז דאם ראה המומין ושתק הרי נתפיס ומחל וכ"ש כשנשתמש בה דאפי' במומין שבסתר אמרי' חזקה אין אדם שותה בכוס אלא א"כ בודקו ועיין בח"מ סי' רל"ב ואיך נתיר לו ליש"א משום אומד"ד או משום חסרון זכיותיו ואם משום שיטעון עד היום הייתי יכול לסבול ועכשיו איני יכול עיין בסי' קנ"ד גבי מומין שכופין לבטל להוציא דבידעה בהם אין כופין אותו להוציא להרמ"ה ובב"י כתב דכן נראה דעת הרמב"ם וגם בש"ע הכניסו זה תוך דברי מרן ולא מציא לטעון עד כה סבלתי וכו' וכן בסי' קי"ז גבי נכפית שיוכל לגרשה בע"ך כתב הח"מ שם דדוקא בשאינה יכולה לברר דידע ומחיל ועיין בתוי"ש סי' קל"ט שמצא בחזה התנופה להרא"ש בנכפית שאם נולד בה מום זה תחתיו או שמחל לא יוכל לגרשה בע"ך הרי טענת אינו יכול לסבול אינה מספקת לו וכ"ת דלא נאמרו הדברים האלה רק לגבי חיובו בממון אבל לגבי שבועה כיון שהוחלה הוחלה ואנה"ן שמחל להיות עמה כדת כל הנשים אבל לא בחיוב שבוע' הנה גם בזה. עיין לחק"ל ח"ב ליו"ד סי' מ"א חקר בזה בשבועה שהוחלה לסבה ושוב עברה הסבה אם תחזור השבועה למקומה או נימא כיון שהוחלה הוחלה והביא מהשע"א סי' ע"א ומדרכי נועם יו"ד סי' י"א דפנים חדשות באו לכאן והוחלה השבועה אבל הוא ז"ל לא נחה דעתו בזה ממ"ש הגמר' בשבועות ופסקה מור"ם ביו"ד סי' רכ"ח סמ"ג במשדך בתו לפ' והמיר המשודך שאם בא לב"ד לישאל על שבועתו בעוד שהמשודך בקלקולו אפי' התרה ל"ץ אבל אם בא אחר ששב המשודך בתשו'