יש מאין חלק ב שיח

החק"ל ז"ל בח"ג ליו"ד דצ"ב וגילה כי מצא לנמק"י והריטב"א כתבו להדיא דלגבי שבועה אין מפקיעין אותה בק"ע מכח אומדנא ואין ודאן של אחרונים מוציא מודאן של אלו ואם הוו חזו להו הוו הדרי בהו ע"ש

ועוד צ"ע בהפקעת השבועה מכח האומדנא דהא מהרימ"ט ביו"ד סי' מ"ט הקשה אההוא דהרא"ש והרשב"א דאיך אפשר להפקיע החיובים שנתחייב מתחלה וכ"ש בשבועה מכח אדעתא דהכי לא נשבע בדברים שיארעו אח"כ והלא אין פותחין בנולד דלא שכיח אלא שהרב שם חילק דהיכא דנולד הדבר קודם המעשה כהך דקלקול קודם הנישואין אמרינן דאד"ד לא נתחייב לעשות דבר שאינו ראוי לעשותו נהי שאם היה אחר המעשה לא הי"ל שום טענה וכו' וכ"כ החק"ל שם משם ח"ץ ז"ל בסי' מ"א ע"ש ומשם הרב פ"מ ז"ל בסי' קי"ז כתב דמכח האומדנא הו"ל כתולה נדרו בדבר וכאילו התנה בשעת נדרו שאם יארע דבר זה אין כאן נדר ובזה אין כאן אין פותחין בנולד ועשה סמוכות לזה מהריב"ש ושאר פוס' ולי הדל יראה שכן מפורש בתשובה דכלל לד' וז"ל שם יראה דהדין עם שמעון דאעפ"י שלא פירש שהם תנאי בשעת עשיית הקנס כיון שאונס כזה אירע אנ"ס שאם היה יודע שדב"ז עתיד להיות לא היה משדך בתו לבנו והו"ל כאילו התנה מעיקרא בשעת מעשה ע"כ מפורש כמ"ש הפ"מ ז"ל והנה ראיתי להחק"ל ז"ל שם שאחר שהביא דברי הפ"מ כתב דבלא"ה קשה קו' מהרימ"ט ז"ל בסוגיא דנדרי אונסין כיצד חלה הוא או בנו דאדעתא דהכי לא נדר ובש"ס מסוי דדוקא באונסא דלא שכיח והשתא ק' והלא אין פותחין בנולד דלא שכיח (לעד"ן דלפי דברי הפ"מ אין שם קו' די"ל שאנ"ה דהוי כתולה נדרו בדבר) ומזה יצא לחלק ז"ל דמדהצריכו שם אונס עם האומדנא מינה דבלי אונס גוף או ממון לא שרי והאונס והנזק הוא דעביד ליה אומדנא וא"כ מאי דקי"ל אין פותחין בנולד הוא כשלא יש שם נזק כגון נדר מפ' ונעשה סופר וכו' משא"כ באונסים שמגיע מהם נזק ע"כ והנה לכאורה חילוק הרב לעיקר הקושיא אינו מבואר דכיון דסו"ס הדבר צ הזה אפשר שאירע ויולד והוא לא התנה בו בשעת הנדר גם אם היה בו נזק ראוי לומר שאין פותחין כיון שאפשר שיקרה והוא לא התנה בו והנראה להרחיב כונת הרז"ל בזה עפ"י מ"ש ב"י בסי' רכ"ח מתשו' הרמב"ן הטעם דפותחין בנולד דשכיח דאמרינן ליה אם היית יודע שיהיה כן היית נודר ומשיב לא אמרינן כיון דשכיח ועולה על הדעת והוא אינו רוצה בו אמאי לא התנה אלא ודאי לא נזכר להתנות והוי קרוב לנדרי טעות שטעה ולא התנה ודמי לטעות בעיקר הנדר כהך דהכתה את בני ונודע שלא הכתה ומפני שאינו טעות ממש בעי עכ"פ התרה אבל זה שייך כנולד דשכיח אבל בדלא שכיח שהוא רחוק המציאות נימא דעלה על דעתו אלא מפני שהוא רחוק המציאות לא חש שיהיה ונדר בסתם לזה אין שומרין בו אבל כאשר יהיה עמו היזק דאומדנא מוכח שלא יסבלהו אז הענין להפך ונימא לא זכר ולא אסיק אדעתיה שאם זכר ודאי היה מתנה ושוה דינו לדין נולד דשכיח חמור מעתה דנד"ד דנסמית אחר הנישואין הוא שנוי במח' דלמהרימ"ט וח"ץ ז"ל אין האומדנא מפקעת השבועה ולהפ"מ והחק"ל ז"ל מפקעת גם בזה ולכאורה צריך טעם למהרימ"ט מאי שנא אחר הנשואין לקודם הנישואין דלא אמרינן אד"ד ל"ן וי"ל דאחר הנישואין אמרינן נסתחפה שדהו כמ"ש באה"ע סי' קי"ז נולדו בה מומין בבית הבעל נסתחפה שדהו דמעיקר הדין יכול לגרשה ולפרוע כתו' אלא שכיון שנשבע שלא לגרשה בע"כ אמרינן גם לזה נסתחפה שדהו אבל הפ"מ וחק"ל ז"ל ס"ל דכיון דמכח האומד"ד הו"ל כהתנה בשעת שבועתו וחיובו שלא יהיה בה מומין ול"ש בזה נסתחפה שדהו דאין אחר התנאי כלום ועיין באה"ע סוס"י ט"ל אבל אנכי הרואה כי רבים הסוברים דאמרינן נסתחפה שדהו גם בלי אומד"ד הראשון הוא הרא"ש בכלל ל"ד דהגם שהרבה להביא ראיות שלא שידך אדעתא דהכי והוי כאילו התנה כן מעיקרא עכ"ז פקפק בסוף התשובה שאם היה זה אחר האירוסין אמרינן נסתחפה שדהו ע"ש גם מהריק"ו שורש ק"א גבי נשתטית הגם שהאריך לדון מכח אומדנא שלא לכנסה