יש מאין חלק ב שיז

ס' שבועה להחמיר עוד צריך לברר מ"ש בפ' המדיר נמצאו בה מומין וכו' נסתחפה שדהו אם נאמר זה דוקא לחיובו בממון ולא לענין חיובו שלא לגרשה בע"כ וכו' או גם לזה דאין ללמוד ממה שכופין אותו לה שכבר כתבו התו' שם דהאשה שדהו של איש ובה שייך לומר נסתחפה שדהו ולא בה בפרט בנד"ז דאחר המום שימש עמה וילדה לו וא"כ י"ל הרי סבר ומחל וקבל וחיובו במקומו עומד

ואשיב על ראשון דהגם דיש להביא ראיה ממהריק"ו ז"ל שורש ק"א דאין הכרח מהרא"ש דחרגמ"ה והשבועה שוים אבל מ"מ להלכה שוים הם והוא ממה שנשאל שם במשודכת שנשתטית ואינו רוצה לכנסה ונתחייב לה בקנס ואינו רוצה לשלם ודן הרב מתשו' הרא"ש דאדעתא דהכי לא נתחייב לה וכתב שם דאפי' היתה שם שבועה הוחלה השבועה דאין לחלק בין היתה שם שבועה ללא היתה וכו' ולבסוף כתב דגם בנשואה התיר הרשב"א בתשו' וכו' לענין חרגמ"ה מכח אומדנא עש"ב והשתא יל"ד דכיון דבא לצאת י"ח החרם מתשו' הרשב"א והוא עוסק בתשו' הרא"ש ומצאנו למהרימ"ט ח"א סי' קי"ז הוכיח מתשו' הרא"ש דכמ"ב דאיש שוטה כופין אותו להוציא וכ"כ מהרח"ש בחאה"ע סי' ל"ג דדינו כנכפה ועדיף מניה (הוק"ל ממ"ש בטוש"ע סי' קנ"ד באיש המשתטה יום יום דאי"כ אותו להוציא ותי' דהתם לאו שוטה ממש אלא דעותיו רעות א"כ אמאי לא הוכיח מהרא"ש גופיה דס"ל דלא העדיף הגאון כחה מכחו והלך לטעם הרשב"א משום אומד"ד אם לא שנאמר משום דהוא ז"ל רצה להפקיע גם כח השבועה ואי מטעם הרא"ש הלא יש לחלק בין חרם לשבועה לפיכך אזיל לטעם הרשב"א דמפקיע שניהם דטעם אדעתא דהכי לא נתחייב מועיל לממון ולשבועה ולחרגמ"ה והנה להדיא כתב הרשב"א בתשו' הביאה ב"י ביו"ד סי' רכ"ח ופסקה שם בש"ע וגם באה"ע סי' ן' בנשבע למשודכתו או נשבעה לו ליכנס לחותה לזמן מוגבל וקלקל חד מהם או קרובו דפטור האחר משבועתו דאדעתא דהכי לא נשבע ומזה העלה מוהריק"ו דגם בשבועה פוטרת אותו האומדנא וכן דעת הרא"ש בתשו' דקלקלה אחות המשודכת והגם דהתם לא הזכיר הפיטור רק לענין קנס מ"מ הש"ע כאשר פסקה כתב שפטור מהקנס ומהשבועה וי"ל אחת משתים או שהיה גורס בתשו' הרא"ש השבועה (כן נראה מתשו' מהראנ"ח ח"ב סי' כ"א) או שסמך על הרשב"א ומהריק"ו שכ"כ. כנז"ל (וכן נראה מהפ"מ ח"ב סי' קי"ז) ומ"מ לדידן דסמכינן אש"ע לא נשאר לנו ספק בזה דאומד"ד פוטר גם משבועה

אלא דעכ"ז עדיין עומד נגדנו מ"ש מהראנ"ח להסתפק בח"ב סי' כ"א דלכי תידוק בדברי הפוס' המבטלים השבועה מכח אד"ד לא נשבע תמצא שלא אמרו כן רק בביטול השבועה בשוא"ת כגון שנשבע ליכנס לחופה והשתא ממאן דאין בידינו לכופו מכח האומדנא אבל בקו"ע כגון שנשבע שלא לגרש או שלא ליש"א והשתא רוצה לעבור בקו"ע יש ספק אי יהבינן ליה רשותא ע"ש והרב פ"מ ח"ב סי' קי"ז רצה להק' עליו מהך דמהריק"ו שורש ק"א דרנה להפקיע החרם מהך דהרשב"א הגם דהוי בקו"ע ותי' דמהראנ"ח יחלק בין חרגמ"ה דיאמר שתועיל האומדנא גם בקו"ע משא"כ בשבועה וכתב דזהו דעת מהריב"ל ח"ב סי' כ"ב אלא שמהרשד"ם יו"ד סי' ק"מ ורש"ל בתשו' סי' ס"ה כתבו להפך דאדרבה בשבועה יש להקל דאמרינן רווחא שבק לנפשיה והנה להרב יד ימין באה"ע סי' ס"א שהביא מהפרמ"א ח"ב שהקשה שהרי מהריק"ו למד מתשו' הרשב"א גם לשבועה דהויא בקו"ע ולפמ"ש הכ"מ ז"ל לחלק בין חרם לשבועה אינה קו' כי מהריק"ו מה שלמד מחרם לשבועה אינו רק לומר דכשם האומדנא מועלת בחרם כן מועלת לשבועה אבל לחרם גם בקו"ע ולשבועה רק בשוא"ת גם מה שהביא שם דמהראנ"ח עצמו ח"א סי' מ"א התיר מצד השבועה לאו מתייא דהתם מיירי שתולים השבועה ברשות ב"ד ולזה אמר הרב דכיון דהיא תלויה ביד ב"ד ובנדון ההוא מן הדין יכול לגרשה הב"ד יתירו לו ובפרט שאינו ענין מ"ש שהב"ד יתירו לו למה שאנו דנין להתיר לו מכח אומדנא גם בלי התרה מ"מ הגם שהפ"מ ז"ל כתב דאין ס' של מהראנ"ח מוציא מידי ודאן דהנך ז"ל הנה בא חכם