יש מאין חלק ב שטז

ואחרי המלכים הצדיקים האלה הרה"ג שרפי קדש הלולים היושבים על מדין בעוב"י פאס יע"א אשר היא ראש הממלכה לכל ערי המערב ומשם תורה יוצאת כי שם גלתה סנהדרין וממנה יוצאים כל התקנות והמנהגים וההסכמות ונקבעים בכל ערי המערב (עי' בס' נר מערבי סי' נ"ז) בודאי שאין איש בכל ערי המערב וכפריה שיערער ויצא נגד הסכמת הרה"ג הנז' וכל הבא לערער ולסתור הסכמתם הנז' הרי הוא עובר על דברי חכמים ועושה נגד הדין ופורק עול וחטאו ישא האיש ההוא ואין תרופה למכתו ח"ו כי כל הנוגע בקופת רמב"ה או משנה אותה לעיר אחרת כאילו נוגע בבבת עינו והחושש לדברי חכמים ורוצה בקיומן ישכון בטח ושאנן מפחד רעה וזכות גדול אדונינו ורב כח התנא האלהי רבי מאיר בעל הנם זיע"א תגן בעדו ובעדנו אכי"ר יח"י שמו: ס"ט אבן העזר סי' א'

ראובן לקח לו את רחל לאשה ומזה כמה חשכו מאוריה ונסמית בשני עיניה ועכ"ז אחרי זאת נתעברה ממנו וילדה לו בן והן היום צווח שעוד אינו יכול לסבול ותובע שתבחר לה או שיגרשנה ויפרע לה כתובתה או שתתן לו רשות לישא אחרת עליה והיא ממאנת בשתיהן מכח השבועה שנשבע לה שלא לגרשה בע"כ ולא ליש"א עליה והוא משיב דאדעתא דהכי לא נשבע ועמדו לדין להורות להם שוה"ד

ואמרתי לעיין בראשי פרקים של ענין זה ולפני גדולים יתיצב ומניהו מלכי יגמר הדין ובתחלה אקדים שהגם שידוע מהספרים המלאים זיו בענינים כאלה לפלפל מכח חרגמ"ה לדידן דאתכא דמרן סמכינן כבר פסק בש"ע אה"ע סי' א' וגם בתשו' לאה"ע ה' כתובות סי' י"ד הוא והגאונים שעמו שרגמ"ה לא גזר רק ע"ס אלף החמישי וגם שלא פשטה גזרתו בכל הארצות ואנן בדידן מקובל אצלנו מרבותינו הקודמים נו"ן דלית מאן דחש לזה בספרדים פה ובפרט בנדון כזה הנה גם הרא"ש ז"ל שהוא מהנוהגים בחרם הנז' נשאל בתשו' כמ"ב באשה שנודע לבעלה שהיא נכפית ופסק שכופין אותה לקבל גט ויתן הנמצא בידו לפרעון כתובתה והשאר יהיה חוב עליו ואם תמאן לקבל גט ימנע ממנה שבוע' ואין עליו מניעה מחרגמ"ה דהגם דבפ' המדיר הלכתא כחכמים דאין כופין הבעל להוציא בין במומין גדולים בין בקטנים מ"מ רגמ"ה ז"ל פסק בתשו' דנכפה כופין אותו להוציא וא"כ הגם שרגמ"ה השוה אשה לאיש שלא לגרשה בע"כ מ"מ לא העדיף כחה מכחו עש"ב ועיין בש"ע סוס"י קי"ז וא"כ הנה מצאנו להרא"ש בפסקיו לפ' המדיר כתב אע"ג דלא קי"ל כרשב"ג בנסמא באחת מעיניו דכופין אותו להוציא מ"מ בנסמא בשתי עיניו דהו"ל כעבר ובטל גם רבנן יודו דכופין והגם שמצאנו לו שם בכמ"ב כתב הפך מזה הנה הגיהו שם דבפסקים כתב להפך ור"ל דהפסקים עיקר כידוע דכשיש סתירה בין תשו' לפסקים דפסקים עיקר וכן מהב"י בסי' קנ"ד דהביא התשו' דהרא"ש עם ההגה הנז' ובבד"ה כתב דמהרמב"ם נראה כהפסקים ומשמע דסומא בב' עינים להלכה כופין אותו להוציא וכיון שהרא"ש כתב שלא העדיף הגאון כח האשה מהאיש א"כ גם בסומא בב' עיניה נימא הכי שתצא בע"כ ואם תמאן יהיה דינה כמ"ש בנכפית וז"פ רק במה שיש לברר בזה הוא מצד השבועה שנשבע לה דאולי לא אמרה הרא"ש ז"ל רק בחרגמ"ה וכ"ש אם נאמר שגם הרא"ש ס"ל דלא גזר הגאון רק עס"ו אלף החמישי ורק הדורות המשיכוהו להם מעצמם או שתקנוהו לגדר וכן תמצא בלשונו ז"ל שכותב שתיקן הגאון ולא מה שהחרים הגאון וכבר נשתפכו דיות בזה בפוסקים) ולא בשבועה שנשבע לה מעצמו והגם שרבים מהפוס' ביקשו קולות בגוף שבועה זו מ"מ המעיין לא ימצא שום אחת מהם נמלטה ממחלוקת וא"כ הרי קי"ל