יש מאין חלק ב שיג

ז"ל דבהורגל לתת לעני מנה לשנה ג' פעמים דהחזיק העני בזה ואינו יכול לחזור בו ובזה פי' מד' משלי אל תגזול דל כי דל הוא וכו' דהכוונה דאם שינה מרגילותו שהיה נותן לעני וכו' הרי הוא גוזלו עש"ב ומכל אלין אני תמה עמ"ש בלב חיים ז"ל שבדרך עראי מיהא יכול לשנות הרגילות מלתת נדרי רמב"ה לעי"ק טבת"ו אם אמר בפי' דלפי האמור נר' דגם בכה"ג אין כח בידו וכעת אין הספר הנז' עמדי להתחקות על דבריו ואפשר דל"א ז"ל רק לאחד שמקודם לזה לא רגל להפריש נדרים לרמב"ה ולתתם לעי"ק טבריא אבל אם נהג מקודם ג"פ לתת נדריו לרמב"ה לעיקת"ו הו"ל מכיר ואינו יכול לשנותם למקו"א ובזה ישבתי במקו"א מה שנר' מתשו' חת"ס ח"ו סי' ז"ך דנדרי רמב"ה יכול לשנותם, והוכחתי דשם לא דיבר הרב רק במי שלא היה מזכה אותם מתחילה לטבריא ע"ש באופן הנה מעיקר הדין הוכחתי דהמתנדבים הרגילים לתת נדריהם לטבריא אין כח בידם לשנות למקו"א אפי' שיאמרו בפי' דאית בזה משום מחוס"א ולא יצאו י"ח נדרם וגוזלים הם עניי עי"ק טבת"ו וכיון שכן מאין הרגלים להתיר לקבוע קופות ולפתות להמתנדבים לשנות ואיכא בזה גם משום ל"ע לא תתן מכשול ואין זה דומה למ"ש הפוס' שאם הבעה"ב אינו רוצה במלמד שהמלמד לא עבר אאיסור עהמ"ב דהתם הבעה"ב אינו עושה איסור בשינוי המלמד עיין להרב נח"ל צונצין סי' כ"ט דל"א ע"א דאיסור עהמ"ב לא רכיב אבעה"ב אלא הבא ליטול אבל הכא שהוכחנו דהמתנדבים המשנים עבדי איסורא רבא ג"כ המקבל מהם נמי מסייע ידי עוברי עבירה ולאו עכברא גנב ובפרט דלאו כ"ע גמירי ומה גם שגם בל"ז כבר כתבנו דיש איסור עהמ"ב וגזל מד"ס כיון דטרחנו ומשום יורד לאומנות חבירו דפסקי לחיות שונאינו ומשום מכירי כהונה דהו"ל מטא לידן והבא בגבולינו גזל הוא בידו ומפקינן מיניה בדייני וחלילה לחשוד ברבני עיקו"ת ירושת"ו שיסכימו לפיתוי שחורי הראש שבודאי אין דבר נעלם מעיה"ק מכל האמור והם יוכיחו לקטנים להודיעם כי הכל תלוי בהשגחה עליונה והוא אל זן ומפרנס ומשביע לכל חי רצון ואין אדם נוגע במה שמוכן לחבירו ומה בידינו לעשות לענייהם היעלה על לב אדם מעולם כי נחריש ונתאפק על קפוח פרנסת עניי ואביוני עיקת"ו אשר ראינו צרת נפשם על המחיה ונפישי נפיחי כפן בטבריא מדלית איסר ואין דוחין נפש מפני נפש ומה גם במידי אשר ידענוהו שהם זכאים בו בדין ודידהו הוי מאן ספין ומי הרשה את גדולי עי"ק טבריא ת"ו לוותר בו לאחרים ואפי' ליזקק לירד לדין עם התובעים זכותם כיון שיש בהם כמה יתומים ואלמנות הא קי"ל בח"מ סי' ר"ץ דאפי' אפוטרופוס היתומים אינו רשאי לדון עם מי שיש לו תביעה אצל היתומים וכתב שם בבאה"ג משם ה"ה דכיון שאינו רשאי לדון אם עבר ודן ונתחייבו היתומים לא עשה כלום ע"ש ומכ"ש שאינם רשאים למחול זכותם נגד הדין ואפי' אם היה הדבר נוגע רק לגדולי עיקת"ו ולא לעניים ויתומים לא היו רשאים למחול כי ידוע הוא כמה ימשך מקביעות הקופות החדשות דברי ריבות וח"ה בכל זמן וזמן בין שתי ארה"ק יוב"ב ושלוחיהם כי כ"א יאמר שלך שלי וכו' וגם כי הבריות יראו מהות הענין שנשתנו סדרי בראשית ולא ידעו כי הב' עיירות נשתוו ביניהם רק יחשבו כי הותרה השגת גבול וכו' וד"ז קיימתיהו מסברא ושוב מצאתי הדבר מפו' להגאון חת"ס חח"מ סי' קס"ב הבי"ד הפת"ש בסי' קנ"ו סק"ז שנשאל אודות חבורה של מוכרי כסות בראותם שנתרבה ביניהם הש"ג בענין המכירה והיה תמיד דו"ד ומריבות רצו להסכים חד להתיר ביניהם השגת גבול ולמחול זל"ז הפסד ממון שגרם לו חבירו ושאלו אם יש בכחם לעשות זה ואם יצאו יד"ש בכך והשיב באריכות דחלילה לעשות כן הן מצד המוסר זו קשה מן הראשונה דבל"ס ע"י שיעשה להם היתר תגדל המריבה וח"ה וכו' גם כן ילמדו מהם במקומו' אחרי' ויהיו חוטאים ומחטיאים וכן מצד הדין אין זה מספיק כלל וכן כל המוחלים זל"ז לעשות מעשה שאסרה תורה כגון גניבה ואונאה והש"ג מלבד כי לא ינקה מדי"ש מצד שהוא נגד ישוב העולם גם בדיני אדם לא יועיל כלל וגם אם המוחל יקבל