יש מאין חלק ב שיב

הרשב"א דאין מוציאין מיד השני כיון שהגוי נתן לו מדעתו ומ"מ מוחין וגוערין בו והבי"ר מהך דמרחיקין מצודת הדג והמעיין בגוף התשו' בח"ג סי' פ"ג יראה שהביא ראיה גם מהך דמכירי כהונה ע"ש והנה הרב פ"מ בח"א סי' ט"ל תמה על הרשב"א אמאי לא יליף מהך דמכירי כהונה דמוציאין מידו נמי ותי' לחד תי' דהרשב"א ס"ל כמ"ש התוס' בב"ב דקכ"א אמאי דאמרי' דבכור נוטל פי שנים ממתנות בהמה שנשחטה בחיי אביהם אם שחטה מכירו דכתבו בכ"מ קרי למכירי כהונה מוחזק במתנות וה"ט משום שהמכיר אסור לחזור בו מלתת לכהן וה"ט שזהו מתנה מועטת ואסור לחזור בו ואפי' בדברים בעלמא ואעפ"י שאם רצה לחזור חוזר כל מה דלא הדר ביה הו"ל מוחזק ודוקא דאשתחיט בחיי אבוהון הא לא"ה לא כיון דמית מי יזכה ע"כ ומעתה דוקא ביש' דלית ביה משום מחוסרי אמנה הו"ל מוחזק דשארית ישראל לא יעשו עולה והמשי"ג מוציאי' ממנו אבל לגבי עירוני אשר פיהם דבר שוא לא מייתי ליה הרשב"א אלא כדמות ראיה דגוערין בו ע"ש וא"כ דון מינה ברגיל אצל יש' הרי זכה במתנותיו ומאן דמשי"ג מוציאין ממנו בדין ואפי' אם יתעקש המתעקש כאיזה ספרים לומר דאם קדם ונטל אין חי' בין ישר' לגוי ורק גערה איכא ולא הוצאת ממון מ"מ פשיטא דאין מי שיכחיש דזה עדיף מיורד לאומנות חבירו ועהמ"ב והו"ל איסור מוסיף ואומר אני דבסעיף זה אין מי שיכחיש איסור דהא מוכח ומבואר בדברי התוס' הנז' דזה עדיף מהאומר בפיו אני נותן סלע זה לפלוני כמ"ש ואפי' בדברים בעלמא נראה דרגיל עדיף מדברים ותרוויהו אי הדר ביה המזכה איסורא עביד משום שארית ישר' לא יעשו עולה והו"ל מחוס"א ובודאי גוערין בו וא"כ מעתה לאו כ"ש הוא אם יבא איש ויפתהו לתת לו דאיסורא עביד וכ"ש אם יכפהו בגזירות ואיומים דל"מ דאיסורא איכא אלא גם מוציאין ממנו וכ"כ הרב מהריק"ש בתשו' סי' ו' לישב דעת הרשב"א דעירוני ע"ש ואם יהרהר המהרהר על מש"ל דבעל המתנות עצמו אסור לחזור ממה שהיה רגיל דזה אינו מוסכם דהא מב"י ביו"ד סי' רס"ד כתב משם הרא"ש בתשו' כ"י ס"ב דאדם הנותן בנו לחבירו למולו וחזר בו דאין בזה משום מחוס"א וטעמו בתשו' דכיון דהוא דשלב"ל ואין בו ממש ולא שייך ביה קנין גם משום מחוס"א אין בו ע"ש, אמינא ליה דמלבד שכבר עמדו קמאי בדברי הרא"ש והם סותרים ג"כ למ"ש עצמו במקו"א וישבום ע"ן ע"ש עוד בה דאין זה שייך בנ"ד דכיון דהוא מידי דצדקה כבר פסק בש"ע חו"מ סי' רי"ב ויו"ד סי' רנ"ח דנודר לצדקה גם בדשלב"ל כשיבא לידו מחוייב לקיים נדרו ומהא נפק"ל חידושא כו מלבד דהחוזר בזה יש בו משום מחוס"א גם י"ח נדרו לא יצא ואע"ג דמצינו מחלוקת וריבוי דעות בשינוי הצדקה מעני לעני מחלוקת כמ"ש ביו"ד סי' רנ"ו ורנ"ט עי' באחרונים הנה עמדתי ע"ז במקו"א והעליתי דדוקא בקופה ותמחוי שאם לא יספיקו יחזרו להם לגבות ממקו"א וליכא פסידא לעניים אבל כגון הקופות שאין חובה קבועה למתנדבים זולת בדרך מקרה ואם ישנו אזדא לה מהראשון לא כמ"ש הטור שם והעלתי שם דגם למהריק"ו שורש ה' שכתב דגם במקום פסידא אינו אסור השנוי רק לעניים ידועים עכ"ז לא אמרה אלא בהקדש אשר הוקדש להיות קרן קיימת לדורות דלא הו"ל ידועים אבל דבר המתחלק קמא קמא הו"ל העניי' הנמצאי' במקו' ההוא ידועי' והוכחתי כן מגוף תשובת מהריק"ו ושכן העתיק וביאר דבריו מהרימ"ט ח"א סי' ס"ג וכ"כ חת"ס ח"ו סי' ז"ך לדעת מהריק"ו ומעתה דיד עניי אנן ידועי' ואית לן פסידא אין רשות לשנות דבר הידוע לנו וכל המשנה לא יצא י"ח נדרו שנדר לן דגוזל ומאכיל הוא וכבר כתבנו דהרגיל לתת לעני אע"ג דלא אמר בפי' לתת לו רגילותו משוייא להו יותר מהאומר בפירוש מדין מכירי כהונה וכ"כ הש"ך ביו"ד סי' רנ"ז סקי"ג דהרגיל לתת לעני ממילא זכה אותו העני אע"ג דלא מטא לידיה וכתב שכ"מ בס' התרומות ש' ס"ה ובהרע"ב ספ"ד דגיטין והרמב"ם פ"ו מה' מעשר ע"ש וכ"כ הרב אדמ"ק ח"א י"ד סי' י"ג וכ"כ הרב חלקם בחיים דצ"ד משם הרב מח"א והרב או"ת