יש מאין חלק ב שיא

נזק באיזה חלק דוקא הו"ל כדוחה אותו לגמרי ועי' להפת"ש בסי' קנ"ו שכתב דגם מרן ב"י מודה בדוחה אותו הגורם לו נזק בודאי דמעכב דזה הוי בריא הזיקא יותר מנדון אביאסף, ובנד"ד כל איש חכם ומשכיל יבין דמגיע לנו נזק בודאי דמי שהיה רגיל לתת נדריו לעי"ק טבת"ו יתן אותם לירושלם בראותו קופתם ומצודתם פרושה, ובפרט דלאו כ"ע ידעי כי ירושלם היא עיר מיוחדת לבדה ורוב ההמון מחו"ל מבינים כי שם ירושלם כולל כל ד' ארה"ק יוב"ב וכאשר כבר עמדנו על המחקר והשגנו עדויות מבני חו"ל ע"ז, ובפרט מן הפרט כי במשך הזמן ודאי יקחו גם חלקנו הברור לנו ואבאר שיחותי בזה הנה ידוע הוא המחלו' אשר בין הרה"ג אמת ליעקב ניניו ז"ל בקונ' שפת אמת שכתב דכל הנודר ותלי זייניה ברמב"ה זיע"א אינו יוצא י"ח נדרו רק כאשר ישלחהו לעי"ק טבריא ת"ו והרב מהרח"פ בלב חיים ח"ב סי' ק"ס קלסיה בזה בנודר סתם אבל במפרש למקום אחר בעת הנדר גם אם יתלה הנדר לשם רמב"ה שרי ליתנו למקום שפירש, ומוכח מדב"ק שם שגם במפרש לא יוכל לעשות כן רק בדרך עראי ולא בדרך קבע ע"ש והשתא ניחזי אנן מאי שני ליה למר בין עראי לקבע ובין סתם למפרש וצ"ל דדעתו ד"ע מיוסד עפ"י הדין ביו"ד סי' רנ"ח ס"ד דהאומר תנו מנה לבהכנ"ס סתם יתנו לבהכ"ן שהוא רגיל בה ואם רגיל בשתים יתן לשתיהם והשתא כיון דאחב"י כבר נהגו לתת הנידר לשם רמב"ה לעי"ק טבריא א"כ כל סתם נדר לרמב"ה יהיה לטבריא שהוא רגיל בה אבל במפרש ס"ל דלא אכפת (משא"כ הרב מהרי"ן ס"ל דלא ניח"ל לר"מ לתת רק למקום מנוחתו) ומ"מ אם התרנו לעשות כן בקבע אזי במשך הימים יהיה רגיל בטבריא ובמקום אחר וכשינדור סתם יתחלק לשתיהם וזה הוי נזק לחלק טבריא אשר מימיה זכתה בסתם נדרים אמטו"ל אסר הרב בקבע כי היכי שישאר הסתם כמקומו כמאז והדין דין אמת ודון מינה דהבא לקבוע קופת רמב"ה בקבע גם שיפרש לעניי עירו ה"ז גנב מפורסם לגנוב לנו סתם נדרים מהטעמים הנז' והו"ל גורם נזק ברור למה שזכינו מאז ובזה כ"ע מודו דהו"ל יורד לאומנות חבירו ויותר וכ"ש למ"ש הרב מ"ב סי' כ"ז וסי' מ"ג דכל מידי שאדם טורח עד שהרגילו אליו באופן דס"ד כאלו מטא לידיה והתחיל העסק הזה עם בעליו כ"ע מודים דזה יורד לאומנות חבירו ומוציאין ממנו וגם מקומות שאין דנין דין מערופייא עי' בש"ע סי' קנ"ו מודו שאם כבר התחיל העסק עם הנכרי ובא חבירו להשיג בו עצמו דיש בו דין מערופייא ועיין בשער שלמה באותו סימן שכתב דמאן דלא דאין דין מערופייא היינו בנכסי הגוי אשר הם הפקר משא"כ במערופייא דיש' עכש ויש סעד לדב"ק מדברי הרב פ"מ ז"ל שיובא לקמן דיש להחמיר במערופייא דיש' יותר משל גוי ע"ש, וא"כ בנד"ד שאנחנו הרגלנו נדרי רמב"ה זיע"א בטרחתנו וס"ד עלייהו וגם הם נכסי ישראל לית דין ולית דיין אשר יאמר שאין בזה יורד לאומנות חבירו ואפי' אם יהין איש לקבוע קופה אנן מפקינן מיניה בדייני ועי' להתוס' ריש פ' האומר שהק' מהך דמרחיקין מצודת הדג לר"ת דהא הפקר היא ולית בה משום עהמ"ב ולתי' הא' נר' דמי שהורגל בדבר גם בהפקר הבא להשי"ג הו"ל יורד לאומנות חבירו ולתי' הב' נראה דמי שהמציא דבר תחילה אין לחבירו להשי"ג דיש לו זכיה במה שהמציא ולא הו"ל הפקר עי' במהרש"א שם ובנד"ד תרתי איתנהו דאנן הממציאים הראשונים וכבר הורגלנו וק"ל

ומסבה הזאת אשר מזה שנים קדמוניות נהגו כל אחינו הספרדי' לתת נדריהם של רמב"ה לעי"ק טבת"ו נפק אודיתא דאין יכולים אנשי ירושת"ו או זולתם לקבוע הקופה בצידנו לשם רמב"ה מטעם אחר דהו"ל כמכירי כהונה אשר כל כהן שיש לו מכיר ורגיל לתת מתנותיו לו לא יוכל שום כהן אחר לקחתם והו"ל מטא לידיה ממש ומוחזק להם למוכרם לאחרים כמפו' ביו"ד סי' ס"ד ולקחת מהם בנו הבכור פ"ש כמפו' בח"מ סי' רע"ח יעו"ש ועיין למב"י סי' קנ"ו שהביא דברי הרשב"א ביש' הרגיל אצל עירוני ובא חבירו לפתוח לעירוני ולמושכו אצלו שהשיב