יש מאין חלק ב שט

איסור זה אשר כתבו בהגהמ"י בשם הרא"ם שחזן הכנסת יכריז עליו ברבים שהוא רשע והרב משפטי שמואל סי' מ"ט וק"א וקי"ב כ' דחמור עד מאד והוי כאיסורא דאורייתא ומדברי שארית יוסף סי' טו"ב נראה דהוא בכלל לאו דלא תסיג ואע"ג שהרדב"ז בישנות סי' דין כתב דקרא דלא תסיג גבול לא מיירי אלא בקרקע ולא בשאר מילי קרוב לשמוע מדב"ק דנהי דלאו מפורש ליכא. איסור תורה מיהא איכא, ולו יהי אלא כס' שאר הפוס' שאין בזה אלא איסורא דרבנן מ"מ כ"ע מודו דאיסור זה חמיר משאר איסורי דרבנן וחומר נושאו קרוב לאיסור דאורייתא והיו יכולים לעכב עליהם ודאי כיון שהם הראשוני' אשר הפכו בחררה זו לזכות בכל נדרי בנ"י אשר ידרו לשם רמב"ה זיע"א ואלו באים לחסר זכותם וליטול מהחררה אפי' מקצתה יכולים למנעם דאין הבדל באיסור זה בין הכל למקצת כאשר כל ס' הפוס' מלאים מזה ומסתברא נמי וכמ"ש הרב שער שלמה בסי' ק"ל למנוע האשכנזים מלקבץ נדבות בערי הספרדים דבזה הם מחסרים הנאתם ומ"ל קטלה כולה ומ"ל קטלה פלגא ע"ש וה"ט למ"ש בב"ב דכ"א לענין מרחיקין מצודת הדג מן הדג ובר מתא מעכב אבר מתא אחריתי משום דפסקיה לחיותיה דהתם ודאי לא פסקיה לכוליה חיותא דהיכא דפסיק לכוליה חיותא ועקר הראשון מזכותו לגמרי בהא אפי' בבר מבואה אבר מבואה דנפשיה מצי מעכב לכ"ע וכמ"ש הרב משאת בנימין סי' נ"ז והרב שארית יוסף שם סי' טו"ב ועי' בפתחי תשובה סי' קנ"ו ס"ק ג' ומאי רבותיה דמצודת הדג ובר מתא אבר"מ אלא ודאי דאע"ג דלא חסר רק מקצת חיות מצי מעכב בהו וא"כ לענין היפוך בחררה לקרותו רשע לא שנא נטלה כולה ל"ש פלגא וז"פ, ואע"ג דחררה זאת כיון שאינו מהפך בתורת מכר ושכירות אלא לוקחים הנדרים מהנודרים חנם הו"ל כמציאה והפקר דס"ל לר"ת ודעימיה דאין בזה לתא דעהמ"ב אין לי להאריך עתה בפלפולים אחרי שמרן דאנן אתכא דידיה סמכי' הביא ס' רש"י דל"ש בי"א בתרא הא סוגיין אזלי בכל בתי דינין לפסוק כ"א בתר"א אע"ג שכתב מרן תחלה ואח"ז הביא י"א וי"א הלכה כי"א בתרא ובהא גופא עי' להערך השולחן ח"ג סי' רל"ז או"ד והר' מהרי"ע ח"א סי' נ"ב דנקטו להלכה כי"א בתרא, וא"כ גם אם מעשה הצדקה דומה למציאה והפקר המהפך בזכותו ובא אחר ליטלו נקרא רשע והגם דהצדקה הזאת שמהפך בה הוא דבר שלב"ל וכבר הרב"א בש"מ למציעא בפ"ק הביא משם תוס' חיצוניות דגם במהפך לקחת איזה חררה מהעיסה דאכתי ליתא לחררה איתיה לעהמ"ב וכ"מ במהר"י אדרבי סי' ש"ץ ומהרשד"ם חו"מ סי' שנ"ד דאיסור עהמ"ב איתיה אפי' ברווחים העתודי' לבא וכ"ש שריצוי שריצו להמתנדבי' לא בזול עמד עליהם אלא ביוקר וטרחא יתירה שטרחו הני שד"ר ושמו נפשם בכפם לדלג על הערי"ם ולהוציא הוצאות מרובות לקבוע קופות ולחזק בדקיהם דבזה יש איסור מוסיף למשיג גבולם ולחסר הכנסתם משום גזל דרבנן וכמ"ש בסו"פ הניזקין ופסקה הש"ע בחו"מ סי' רע"ג וש"ע עני המנקף בראש הזית מה שתחתיו גזל מפני דרכי שלום ר' יוסי אומר גזל גמור והתוס' והרא"ש והמרדכי בשם אביאסף הק' לר"ת דס"ל בהפקר ליתא לעהמ"ב דמ"ש הך דמנקף דהוא הפקר ותי' מפני שטרח העני והפילם לארץ וסמכה דעתיה עלייהו ע"ש והרב משאת בנימין ז"ל הק' דהא עמה"ב נמי ליתי בשאר מילי אלא בטרח ופסק דמים ועכ"ז ס"ל לר"ת דגם בכה"ג ליתיה בהפקר דאכתי מ"ט דמנקף ותי' דמנקף שאני דטרח טרחא מעולה ולזה סמ"ד ומהרש"ל ז"ל בתשו' סי' ל"ו תי' דמנקף עלה לראש האילן ונשא נפשו למות וכה"ג הוי האי דמהרי"ק שהלך לעיר אחרת והדרכים בחזקת סכנה מפני כן יש בזה משום גזל ע"ש אמור מעתה דהטורח בדבר טרחא מעליא ומסכן בנפשו בדרכים כגון הני שד"ר דמרחיקים נדוד ונותני' לכסף מוצא לתקן הקופות הנז' המשי"ג גזלנא הוי דמטרחתם קנו מד"ס ואין לאחר לגוזלם, וגדולה מזאת אני אומר דאפי' אם לא נתכוון המשי"ג לזכות בנדרים לעצמו רק למנעם מאנשי עיקת"ו הנז' הוא גזלן וכמ"ש שם בחו"מ הגוזל נחיל